הרב אריה שפירא - שיעור לנשים | דרך השם | 13 המשך תיקון המידות | הרוע שבגאווה - תשפה

שיעור: 13 דרך השם, המשך תיקון המידות - הרוע שבגאווה 0:00 - 2:48: הקדמה - מיגור הרוע ויחס לכעס ותסכול. הרב מתייחס לשיעור קודם על מידת הכעס, מסביר שיש "כעס תקין" ו"תסכול תקין" במצבים של עוול, ומבדיל זאת מהמעלה של ויתור והעברה על המידות, שמקורה ב"ערך של חסידות". הוא מדגיש את המטרה של מיגור הרוע דרך הפסקת ציפיות לא הגונות מהסביבה. 2:49 - 11:39: הגדרת הגאווה - חריגה מגבולות התפיסה העצמית. 2:49 - 4:14: הרב מציג את הגאווה כ"רוע פשוט" שאינו קיצוני, ומגדיר אותה כחריגה מגבולות תפיסת המציאות של האדם. 4:15 - 5:37: הוא מבחין בין הכרה במעלות שקיבל האדם מה' לבין חשיבה עצמית מעבר למציאות. 5:38 - 8:19: דיון על סכנת ההסתמכות הבלעדית על דעת עצמו, אי התייעצות וכפיית דעה על אחרים. הוא מסביר שזהו "אדם חולה" ודבר "נורא" שמוביל להרס עצמי וחברתי. 8:20 - 10:11: הרב מביא דוגמאות היסטוריות ואקטואליות לגאווה, כמו איש ציבור שטען שמעולם לא טעה, ומזהיר שהדבר מצוי אצל כל אחד. 10:12 - 11:39: דיון על הצורך להכריע מתוך אחריות, תוך פתיחות תמידית לנתונים חדשים וקשב לדעות של אחרים, כסימן לבריאות נפשית. 11:40 - 18:39: שאלות ותשובות והרחבה על נושא הגאווה. 11:40 - 12:17: הרב עונה לשאלה האם כעס הוא תוצאה של גאווה ומסביר שכל מידות רעות קשורות זו בזו, אך יש לטפל בכל אחת בנפרד. 12:18 - 14:37: עונה לשאלה האם גאווה היא לשים את עצמו במרכז. הוא מבהיר שבעלי תפקיד מרכזי כמו ראש בית דין אינם בהכרח בעלי דעה יותר חשובה, אלא מרכזים את הדיון. הוא מדגיש את החשיבות של הקשבה לכל אדם, כולל "קטנים ממנו", שכן לכולנו יש מגבלות. 14:38 - 15:58: עונה לשאלה כיצד ייתכן שה' הוא עניו. הוא מסביר שזהו ביטוי להנהגותיו העליונות של ה' ולאו דווקא צורך בעזרה. 15:59 - 18:39: מסכם את הנקודה שאין זו גאווה להסתמך על דעתך כאשר יש לכך "כיסוי שכלי", כמו רופא שאינו מתייעץ עם אדם ברחוב. עם זאת, בניהול הבית, יש להקשיב לדעות של אחרים. 18:40 - 24:30: התנשאות חברתית ומועדוני יוקרה. הרב מרחיב על הרוע של תחושת עליונות בלתי מוסברת על פני השכן או החבר, וכיצד היא מובילה לזלזול. הוא תוקף את יצירת ה"ליגות" החברתיות המבוססות על מוצא, מקצוע או מעמד, וטוען שזוהי "ליגה שקרית" ו"רוע צרוף" שאין לו כל בסיס. הוא משווה תחושה זו לאידיאולוגיה הנאצית, ומדגיש שזהו חטא חמור בעיני ה' שמרחיק את האדם משלמות. 24:31 - 29:59: הקשר בין גאווה לליצנות (לעג). 24:31 - 26:32: הרב עונה לשאלות על זלזול באוהדי כדורגל ובאדם "גס". הוא מסביר שאין לזלזל בהם, כי כל אדם הוא תוצאה של תנאים מסוימים, ואם היינו במקומם היינו כמותם. 26:33 - 27:05: הוא מסביר שסימפטום הגאווה המובהק הוא זלזול או ליצנות, ומצטט פסוק מספר משלי. 27:06 - 29:15: הרב מסביר כיצד ליצנות משמשת ככלי של הגאווה: היא מאפשרת לאדם להצדיק את עליונותו על ידי לעג וייצור בדיחות על חולשות או מאפיינים של אחרים. 29:16 - 29:59: הוא מסיים בסיפור על רבי עקיבא, ומדגיש כי ליצנות היא כלי של ה"יצר הרע" שנועד להרחיק את האדם מתיקון. במקום ללעוג, יש להתפלל, להוכיח ולעזור.