מסכת מועד קטן דף יג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224493 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224465 מועד קטן דף יג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א צרם אזן בכור קנסו בנו אחריו, משום דאיסורא דאורייתא, ואם תמצי לומר מכר עבדו לעובד כוכבים ומת קנסו בנו אחריו, משום דכל יומא מפקע ליה ממצות; הכא מאי? גברא קניס רבנן, והא ליתיה, או דלמא ממונא קניס רבנן, והא איתיה? א"ל, תניתוה, 'שדה שנתקווצה בשביעית - תזרע למוצאי שביעי', נטייבה או נדיירה - לא תזרע למוצאי שביעית', ואמר ר' יוסי בר חנינא, נקטינן, הטיבה ומת - בנו זורעה; אלמא לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן, ה"נ, לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן. אמר אביי, נקטינן, טימא טהרותיו ומת - לא קנסו בנו אחריו; מאי טעמא? היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן: מתני'. אין לוקחין בתים עבדים ובהמה, אלא לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל: גמ'. בעא מיניה רבא מרב נחמן, שכר פעולה שאין לו מה יאכל, מהו? א"ל, תנינא 'או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל'; לאתויי מאי? לאו לאתויי שכר פעולה? א"ל, לא, פרושי קא מפרש. איתיביה אביי, 'אין כותבין שטרי חוב במועד, ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל - ה"ז יכתוב'; 'שאין לו מה יאכל' לאתויי מאי? לאו לאתויי שכר פעולה? שמע מינה. מותיב רב ששת, 'וחכ"א, שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות, החייטין והספרין והכובסין; החייטין - שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד, הספרין והכובסין - שכן הבאין ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מותרין לספר ולכבס בחולו של מועד'; ואי ס"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי, כל מלאכות נמי לישתרו, דהא איכא שכר פעולה שאין לו מה יאכל! מתקיף לה רב פפא, אלא מעתה בנין לישתרי, שכן כותל הגוהה לרה"ר סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה? מתקיף לה רבינא, אלא מעתה לבלר לישתרי, שכן כותבין קידושי נשים גיטין ושוברין? אלא אמר רב אשי, מועד אארבעה עשר קא רמית? מועד משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן; ארבעה עשר משום צורך יום טוב הוא, מידי דצורך יו"ט שרו רבנן, מידי דלאו צורך יום טוב לא שרו רבנן: מתני'. אין מפנין מבית לבית, אבל מפנה הוא לחצרו. אין מביאין כלים מבית האומן. אם חושש להם, מפנן לחצר אחרת: גמ'. והאמרת רישא אין מפנין כלל? אמר אביי, סיפא אתאן לבית שבחצר: ואין מביאין כלים מבית האומן: אמר רב פפא, בדיק לן רבא, תנן 'אין מביאין כלים מבית האומן', ורמינהו, 'מוליכין ומביאין כלים מבית האומן, ואע"פ שאינן לצורך המועד'? ושנינן ליה, כאן בארבעה עשר, כאן בחולו של מועד. איבעית אימא, הא והא בחולו של מועד, כאן במאמינו, כאן בשאינו מאמינו. עמוד ב והתניא, 'מביאין כלים מבית האומן כגון כד מבית הכדר וכוס מבית הזגג, אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן, ואם אין לו מה יאכל - נותן לו שכרו ומניחו אצלו, ואם אינו מאמינו - מניחו בבית הסמוך לו, ואם חושש להם שמא יגנבו (- מפנן לחצר אחרת, ואם אינו מאמינו) - מביאן בצנעה בתוך ביתו'. תרצת מביאין; מוליכין קשיא! דקתני 'אין מביאין', וכל שכן שאין מוליכין? אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא: מתני'. מחפין את הקציעות בקש. רבי יהודה אומר, אף מעבין. מוכרי פירות כסות וכלים - מוכרים בצנעה לצורך המועד. הציידין והדשושות והגרוסות - עושין בצנעה לצורך המועד. רבי יוסי אומר, הם החמירו על עצמן: גמ'. פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי אסי, ותרוייהו משמיה דחזקיה ורבי יוחנן; חד אמר, מחפין – אקלושי, מעבין – אסמוכי, וחד אמר, מחפין - בין אקלושי בין אסמוכי, מעבין - עושה אותו כמין כרי. תניא נמי הכי, 'מעבין - עושה אותו כמין כרי, דברי ר' יהודה': מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה וכו': אבעיא להו, הן החמירו על עצמן, דלא הוו עבדי כלל, או דלמא דהוו עבדי בצנעה? ת"ש, 'מוכרי פירות כסות וכלים - מוכרין בצנעה לצורך המועד, ר' יוסי אומר, תגרי טבריא הן החמירו על עצמן שלא יהו מוכרין כל עיקר, צדי חיות ועופות ודגים - צדין בצנעה לצורך המועד, רבי יוסי אומר, צדי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר, דשושי חילקא טרגיס וטיסני - דוששין בצנעה לצורך המועד, ר' יוסי אומר, דשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שלא יהו דוששין כל עיקר'. אמר אביי, חילקא - חדא לתרתי, טרגיס - חדא לתלת, טיסני - חדא לארבעה. כי אתא רב דימי אמר, כונתא. מיתיבי, 'חילקא טרגיס וטיסני - טמאין בכל מקום'; בשלמא למ"ד חדא לתרתי לתלת ולארבעה, משום הכי טמאין בכל מקום, דאתכשור, אלא למ"ד כונתא, אמאי טמאין בכל מקום? הא לא איתכשור! כגון דמיקלפן, דאי לאו דשרא להו במיא, לא הוה מיקלפא. ואמאי קרי ליה חילקא? דשקל חלקיהו. מיתיבי, 'הנודר מן הדגן - אסור אף בפול המצרי יבש, ומותר בלח, ומותר באורז בחילקא וטרגיס וטיסני'; בשלמא למ"ד חדא לתרתי חדא לתלת וחדא לארבעה, שפיר, דנפקו להו מתורת דגן, אלא למ"ד כונתא, דגן מעליא הוא! קשיא. רב הונא שרא להו להנהו כרופייתא, למיזל לזבוני כי אורחייהו בשוקא. איתיביה רב כהנא, 'חנות פתוחה לסטיו - פותח ונועל כדרכו, פתוחה לרה"ר - פותח אחת ונועל אחת, וערב יום טוב האחרון של חג - מוציא ומעטר את שוקי העיר בפירות בשביל כבוד י"ט האחרון'; מפני כבוד י"ט האחרון – אין, שלא מפני כבוד י"ט – לא? לא קשיא, הא בפירי, הא בתבלין: פרק שלישי אלו מגלחין מתני'. ואלו מגלחין במועד - הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו. ואלו מכבסין במועד - הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין