מסכת בבא קמא דף י - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 10]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263277 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263160 בבא קמא דף י להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א חומר בשור מבאש, חומר באש מבשור. חומר בשור מבאש - שהשור משלם כופר, וחייב בשלשים של עבד, נגמר דינו אסור בהנאה, מסרו לחרש שוטה וקטן חייב, מה שאין כן באש. חומר באש מבשור - שהאש מועדת מתחילתה, מה שאין כן בשור. חומר באש מבבור, וחומר בבור מבאש. חומר בבור מבאש - שתחילת עשייתו לנזק, מסרו לחרש שוטה וקטן חייב, משא"כ באש. חומר באש מבבור - שהאש דרכה לילך ולהזיק, ומועדת לאכול בין דבר הראוי לה ובין דבר שאינו ראוי לה, מה שאין כן בבור. וליתני חומר בשור מבבור שהשור חייב בו את הכלים מה שאין כן בבור? הא מני ר' יהודה היא דמחייב על נזקי כלים בבור. אי רבי יהודה, אימא סיפא 'חומר באש מבבור שהאש דרכה לילך ולהזיק ומועד לאכול בין דבר הראוי לה ובין דבר שאינו ראוי לה מה שאין כן בבור'; 'דבר הראוי לה' מאי נינהו? עצים, 'דבר שאין ראוי לה' מאי נינהו? כלים, מה שאין כן בבור? אי ר' יהודה הא אמרת מחייב היה ר' יהודה על נזקי כלים בבור! אלא לעולם רבנן היא, ותנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר טמון. איבעית אימא, לעולם ר' יהודה, ו'דבר שאין ראוי לה' לאו לאתויי כלים, אלא לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו. מתקיף לה רב אשי, ליתני חומר בשור מבבור שהשור חייב בו שור פסולי המוקדשין מה שאין כן בבור? אי אמרת בשלמא רבנן היא - איידי דשייר הך שייר נמי הך, אלא אי אמרת ר' יהודה - מאי שייר דהאי שייר? שייר דש בנירו. אי משום דש בנירו לאו שיורא הוא, דהתנא 'שכן דרכו לילך ולהזיק': הכשרתי במקצת נזקו: תנו רבנן, הכשרתי מקצת נזקו - חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. כיצד? החופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה - האחרון חייב. ודלא כרבי, דתניא, 'החופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה - אחרון חייב, רבי אומר אחר אחרון למיתה אחר שניהם לנזקין'. רב פפא אמר, למיתה ודברי הכל. איכא דאמרי, לימא דלא כרבי? אמר רב פפא, למיתה ודברי הכל. מתקיף לה רבי זירא, ותו ליכא? והא איכא מסר שורו לחמשה בני אדם ופשע בו אחד מהן והזיק חייב? היכי דמי? אילימא דבלאו איהו לא הוה מינטר - פשיטא דאיהו קעביד! אלא דבלאו איהו נמי מינטר - מאי קעביד? מתקיף לה רב ששת, והא איכא מרבה בחבילה? היכי דמי? עמוד ב אי דבלאו איהו לא אזלא – פשיטא! אלא דבלאו איהו אזלא - מאי קא עביד? מתקיף לה רב פפא, והא איכא הא דתניא 'ה' שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו ובא אחד וישב עליו ושברו - האחרון חייב', ואמר רב פפא כגון פפא בר אבא? היכי דמי? אילימא דבלאו איהו לא איתבר – פשיטא! אלא דבלאו איהו נמי איתבר - מאי קעביד? סוף סוף מתניתא היכא מתרצא? לא צריכא, דבלאו איהו הוי מיתבר בתרי שעי, והשתא איתבר בחדא שעה, דאמרי ליה - אי לאו את הוי יתבינן טפי פורתא וקיימין. ולימא להו - אי לאו אתון בדידי לא הוה מיתבר? לא צריכא, דבהדי דסמיך בהו תבר. פשיטא! מהו דתימא כחו לאו כגופו דמי, קמ"ל דכחו כגופו דמי, דכל היכא דגופו תבר - כחו נמי תבר. ותו ליכא? והא איכא הא דתניא, 'הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה ומת - כולן פטורין, רבי יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב את מיתתו'? בקטלא לא קמיירי. ואיבעית אימא, בפלוגתא לא קמיירי. ולא? והא אוקימנן דלא כרבי? דלא כר' וכרבנן מוקמינן, כר' יהודה בן בתירא ולא כרבנן לא מוקמינן: חבתי בתשלומי נזקו: 'חבתי בנזקו' לא קתני, אלא 'בתשלומי נזקו' - תנינא להא דתנו רבנן 'תשלומי נזק - מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה'. מנא הני מילי? אמר ר' אמי, דאמר קרא (ויקרא כד יח) 'מכה נפש בהמה ישלמנה' - אל תקרי 'ישלמנה' אלא 'ישלימנה'. רב כהנא אמר, מהכא, (שמות כב יב) 'אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם' - עד טרפה ישלם, טרפה עצמה לא ישלם. חזקיה אמר, מהכא, (שמות כא לו) 'והמת יהיה לו' – לניזק. וכן תנא דבי חזקיה, ''והמת יהיה לו' – לניזק; אתה אומר לניזק או אינו אלא למזיק? אמרת לא כך היה'. מאי 'לא כך היה'? אמר אביי, אי ס"ד נבילה דמזיק הויא - ליכתוב רחמנא 'שור תחת השור' ולישתוק, 'והמת יהיה לו' למה לי? ש"מ לניזק. וצריכא, דאי כתב רחמנא 'מכה בהמה ישלמנה' - משום דלא שכיחא, אבל טרפה דשכיחא - אימא לא, צריכא; ואי אשמועינן טרפה - משום דממילא, אבל מכה בהמה דבידים - אימא לא; ואי אשמועינן הני תרתי - הא משום דלא שכיחא והא משום דממילא, אבל 'והמת יהיה לו' דשכיחא ובידים - אימא לא; ואי אשמועינן 'המת יהיה לו' - משום דממונא קא מזיק, אבל הכא דבגופא מזיק - אימא לא, צריכא. א"ל רב כהנא לרב, אלא טעמא דכתב רחמנא 'והמת יהיה לו', הא לאו הכי הוה אמינא נבילה דמזיק הויא? השתא אי אית ליה לדידיה כמה טריפות - יהיב ליה, דאמר מר (שמות כא לד) 'ישיב' - לרבות שוה כסף ואפילו סובין; דידיה מבעיא? לא נצרכא אלא לפחת נבילה. לימא פחת נבילה תנאי היא, דתניא, ''אם טרף יטרף יביאהו עד' -