מסכת בבא קמא דף מח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 48]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263315 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263198 בבא קמא דף מח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מאי ברשות ומאי שלא ברשות איכא? אמרי, ברשות - הויא לה שן ברשות הניזק, ושן ברשות הניזק חייבת, שלא ברשות - הויא לה שן ברה"ר, ושן ברשות הרבים פטורה. ת"ש, 'הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ונגחו – פטור, ואם הכניס ברשות – חייב', מאן פטור ומאן חייב? לאו פטור בעל חצר וחייב בעל חצר? לא, פטור בעל השור וחייב בעל השור. אי הכי, מאי 'ברשות' ומאי 'שלא ברשות' איכא? אמרי, הא מני ר' טרפון היא, דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם, ברשות - הויא לה קרן בחצר הניזק ומשלם נזק שלם, שלא ברשות - הויא לה קרן ברה"ר ולא משלמא אלא חצי נזק: ההיא איתתא דעלתה למיפא בההוא ביתא, אתא ברחא דמרי דביתא אכלה ללישא, חביל ומית. חייבה רבא לשלומי דמי ברחא. לימא פליגא אדרב, דאמר רב הויא לה שלא תאכל? אמרי, הכי השתא, התם שלא ברשות לא קביל עליה נטירותא, הכא ברשות קביל עליה נטירותא. ומאי שנא מהאשה שנכנסה לטחון חטין אצל בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית - פטור, ואם הוזקה - חייבת, טעמא שלא ברשות, הא ברשות פטור? אמרי, לטחון חטים - כיון דלא בעיא צניעותא, מידי לא בעי מסלקי מרוותא דחצר נפשייהו ועליה דידיה רמי נטירותא, אבל למיפא - כיון דבעיא היא צניעותא, מרוותא דחצר מסלקי נפשייהו, הלכך עלה דידה רמיא נטירותא: הכניס שורו לחצר בעל הבית: אמר רבא, הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, וחפר בה בורות שיחין ומערות - בעל השור חייב בנזקי חצר ובעל חצר חייב בנזקי הבור. אף על גב דאמר מר (שמות כא לג) 'כי יכרה איש בור' - ולא שור בור, הכא כיון דאית ליה להאיך למלוייה ולא קא מלייה - כמאן דכרייה דמי. ואמר רבא, הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיק את בעל הבית או בעל הבית הוזק בו – חייב, רבץ – פטור. ומשום דרבץ פטור? אמר רב פפא, מאי רבץ? שהרביץ גללים ונטנפו כליו של בעל הבית, דהויא גללים בור, ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים. הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא, אלא לרב דאמר עד דמפקר ליה - מאי איכא למימר? אמרי, סתם גללים אפקורי מפקיר להו. ואמר רבא, נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיק את בעל הבית או בעל הבית הוזק בו – חייב, הזיקו בעל הבית – פטור. א"ר פפא, לא אמרן אלא דלא הוה ידע ביה, אבל הוה ידע ביה - הזיקו בעל הבית חייב, מ"ט? משום דאמר ליה, נהי דאית לך רשותא לאפוקי, לאזוקי לית לך רשותא! ואזדו לטעמייהו, דאמר רבא, ואיתימא רב פפא, דף מח ב שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, הזיקו זה את זה – חייבין, הוזקו זה בזה – פטורין. טעמא דשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, אבל אחד ברשות ואחד שלא ברשות - דברשות פטור, שלא ברשות חייב: נפל לבור והבאיש מימיו חייב: אמר רבא, לא שנו אלא שהבאיש בשעת נפילה, אבל לאחר נפילה – פטור, מ"ט? הוי שור – בור, ומים – כלים, ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים. הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא, אלא לרב דאמר עד דמפקר ליה מאי איכא למימר? אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רבא, לא שנו אלא שהבאיש מגופו, אבל הבאיש מריחו – פטור, מאי טעמא? גרמא בעלמא הוא, וגרמא בעלמא לא מיחייב: היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר: ואמאי? הא תם הוא! אמר רב, במועד ליפול על בני אדם בבורות עסקינן. א"ה בר קטלא הוא! אמר רב יוסף, דחזא ירוקא ונפל. שמואל אמר, הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר. עולא אמר, ר' יוסי הגלילי היא דאמר כר' טרפון דאמר קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם, ה"נ כופר שלם משלם. בשלמא לעולא - היינו דקתני 'היה אביו או בנו לתוכו', אלא לשמואל - מאי איריא אביו או בנו? אפילו אחר נמי! אורחיה דמילתא קתני: ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב [כו']: איתמר, רב אמר הלכתא כת"ק, ושמואל אמר הלכתא כרבי. תנו רבנן, כנוס שורך ושמרו - הזיק חייב, הוזק פטור. כנוס שורך ואני אשמרנו - הוזק חייב, הזיק פטור. הא גופא קשיא, אמרת 'כנוס שורך ושמרו הזיק חייב הוזק פטור' - טעמא דא"ל שמרו דחייב בעל השור ופטור בעל חצר, הא סתמא - חייב בעל חצר ופטור בעל השור, דבסתמא מקבל עליה נטירותא, אימא סיפא 'כנוס שורך ואני אשמרנו הוזק חייב הזיק פטור' - טעמא דאמר ליה ואני אשמרנו הוא דמחייב בעל החצר ופטור בעל השור, הא סתמא -חייב בעל השור ופטור בעל חצר, דבסתמא לא מקבל עליה נטירותא, אתאן לרבי דאמר עד שיקבל עליה נטירותא בעל הבית לשמור, רישא רבנן וסיפא רבי? א"ר אלעזר, תברא, מי ששנה זו לא שנה זו. רבא אמר, כולה רבנן היא, איידי דנסיב רישא שמרו - תנא סיפא ואני אשמרנו. רב פפא אמר, כולה רבי היא, וסבר לה כר' טרפון דאמר קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם, הלכך - אמר ליה שמרו לא מקני ליה מקום בחצר, והויא ליה קרן בחצר הניזק וקרן בחצר הניזק משלם נזק שלם, לא אמר ליה שמרו אקנויי אקני ליה מקום בחצר, והויא ליה חצר השותפין וקרן בחצר השותפין אינו משלם אלא חצי נזק: מתני'. שור שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה - פטור מדמי ולדות. ואדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה - משלם דמי ולדות. כיצד משלם דמי ולדות? שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, וכמה היא יפה משילדה. אמר רבן שמעון בן גמליאל,