מסכת קידושין דף כט - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 29]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257478 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257397 קידושין דף כט להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א עד שימשוך ויחזיק. משכו במנה ולא הספיק לפדותו עד שעמד במאתים - נותן מאתים, מאי טעמא? (ויקרא כז יט) 'ונתן הכסף וקם לו'. משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה - נותן מאתים. מאי טעמא? לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. פדאו במאתים ולא הספיק למושכו עד שעמד במנה - נותן מאתים, מאי טעמא? (ויקרא כז יט) 'ונתן הכסף וקם לו'. פדאו במנה ולא הספיק למושכו עד שעמד במאתים - מה שפדה פדוי ואין נותן אלא מנה. אמאי? ה"נ נימא לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש? אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי?: מתני'. כל מצות הבן על האב - אנשים חייבין ונשים פטורות, וכל מצות האב על הבן - אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצות עשה שהזמן גרמא - אנשים חייבין ונשים פטורות, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין. וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין, חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים: גמ'. מאי כל מצות הבן על האב? אילימא כל מצות דמיחייב ברא למיעבד לאבא, נשים פטורות? והתניא ''איש' - אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר (ויקרא יט ג) 'איש אמו ואביו תיראו' הרי כאן שנים'! אמר רב יהודה, ה"ק, כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו - אנשים חייבין ונשים פטורות. תנינא להא דת"ר, האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, וי"א אף להשיטו במים. רבי יהודה אומר, כל שאינו מלמד את בנו אומנות - מלמדו ליסטות. ליסטות ס"ד? אלא כאילו מלמדו ליסטות: למולו מנלן? דכתיב (בראשית כא ד) 'וימל אברהם את יצחק בנו'. והיכא דלא מהליה אבוה - מיחייבי בי דינא למימהליה, דכתיב (בראשית יז י) 'המול לכם כל זכר'. והיכא דלא מהליה בי דינא - מיחייב איהו למימהל נפשיה, דכתיב (בראשית יז יד) 'וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה'. איהי מנלן דלא מיחייבא? דכתיב (בראשית כא ד) 'כאשר צוה אותו אלהים' - אותו ולא אותה. אשכחן מיד, לדורות מנלן? תנא דבי ר' ישמעאל, 'כל מקום שנאמר צו - אינו אלא זירוז מיד ולדורות; זירוז - דכתיב (דברים ג כח) 'וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו', מיד ולדורות - דכתיב (במדבר טו כג) 'מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם': לפדותו: מנלן? דכתיב (שמות יג) 'כל בכור בניך תפדה'. והיכא דלא פרקיה אבוה - מיחייב איהו למפרקיה, דכתיב (במדבר יח טו) 'פדה תפדה'. ואיהי מנלן דלא מיפקדה? דכתיב 'תיפדה' 'תפדה'; כל שמצווה לפדות את עצמו - מצווה לפדות את אחרים, וכל שאינו מצווה לפדות את עצמו - אינו מצווה לפדות אחרים. ואיהי מנלן דלא מיחייבא למיפרק נפשה? דכתיב 'תפדה' 'תיפדה'; כל שאחרים מצווים לפדותו - מצווה לפדות את עצמו, וכל שאין אחרים מצווים לפדותו - אין מצווה לפדות את עצמו. ומנין שאין אחרים מצווין לפדותה? דאמר קרא (שמות יג) 'כל בכור בניך תפדה' - בניך ולא בנותיך. תנו רבנן, הוא לפדות ובנו לפדות - הוא קודם לבנו. רבי יהודה אומר, בנו קודמו, שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו. אמר רבי ירמיה, הכל מודין עמוד ב כל היכא דליכא אלא חמש סלעים - הוא קודם לבנו, מאי טעמא? מצוה דגופיה עדיפא; כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדים וחמש בני חורין - ר' יהודה סבר מלוה דכתיב בתורה ככתובה בשטר דמיא, בהני חמש פריק לבריה ואזיל כהן וטריף ליה לחמש משועבדים לדידיה, ורבנן סברי מלוה דכתיב באורייתא לאו ככתובה בשטר דמיא, והילכך מצוה דגופיה עדיף. ת"ר, לפדות את בנו ולעלות לרגל - פודה את בנו ואחר כך עולה לרגל. ר' יהודה אומר, עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו, שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. בשלמא לר' יהודה - כדקאמר טעמא, אלא רבנן מאי טעמייהו? דאמר קרא (שמות לד כ) 'כל בכור בניך תפדה' והדר 'לא יראו פני ריקם'. ת"ר, מנין שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים, שחייב לפדות כולן? ת"ל 'כל בכור בניך תפדה'. פשיטא, בפטר רחם תלא רחמנא! מהו דתימא נילף 'בכור' 'בכור' מנחלה, מה להלן ראשית אונו אף כאן ראשית אונו, קמ"ל: ללמדו תורה: מנלן? דכתיב (דברים יא יט) 'ולמדתם אותם את בניכם'. והיכא דלא אגמריה אבוה - מיחייב איהו למיגמר נפשיה, דכתיב 'ולמדתם'. איהי מנלן דלא מיחייבא? דכתיב 'ולימדתם' 'ולמדתם'; כל שמצווה ללמוד - מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד - אינו מצווה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה? דכתיב 'ולימדתם' 'ולמדתם'; כל שאחרים מצווין ללמדו - מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו - אין מצווה ללמד את עצמו. ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה? דאמר קרא 'ולמדתם אותם את בניכם' - ולא בנותיכם. ת"ר, הוא ללמוד ובנו ללמוד - הוא קודם לבנו. ר' יהודה אומר, אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו - בנו קודמו. כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי, כי אתא - חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה, א"ל, אנא עדיפא מינך, תוב את דאיזיל אנא. שמע אביי דקא הוה אתי, הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי, דכי הוו עיילי בתרין אפי' ביממא הוו מיתזקי. אמר להו, לא ליתיב ליה אינש אושפיזא, אפשר דמתרחיש ניסא. על, בת בההוא בי רבנן, אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה. כל כריעה דכרע - נתר חד רישיה. אמר להו למחר, אי לא איתרחיש ניסא – סכינתין. ת"ר, ללמוד תורה ולישא אשה - ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, ואם א"א לו בלא אשה - ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה. אמר רב יהודה, אמר שמואל, הלכה - נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה. ר' יוחנן אמר, ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה? ולא פליגי, הא לן והא להו: [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]