מסכת תענית דף כד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220395 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220365 תענית דף כד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א יומא חד שמעיה דקא גריס 'אמר שמואל השולה דג מן הים בשבת כיון שיבש בו כסלע חייב', א"ל, ולימא מר 'ובין סנפיריו'? אמר ליה, ולא סבר לה מר דההיא רבי יוסי בן רבי אבין אמרה? אמר ליה, אנא ניהו! א"ל, ולאו קמיה דר' יוסי דמן יוקרת הוה שכיח מר? א"ל, (הין). א"ל, ומ"ט שבקיה מר ואתא הכא? אמר ליה, גברא דעל בריה ועל ברתיה לא חס, עלי דידי היכי חייס? בריה מאי היא? יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא, נגה להו ולא אייתי להו ריפתא. אמרו ליה לבריה, כפינן! הוו יתבי תותי תאינתא, אמר, תאנה! תאנה! הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא! אפיקו ואכלו. אדהכי והכי אתא אבוה, אמר להו, לא תינקטו בדעתייכו, דהאי דנגהנא, אמצוה טרחנא, ועד השתא הוא דסגאי. אמרו ליה, רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך! אמר להו, מהיכא? אמרו, הכי והכי הוה מעשה. אמר לו, בני, אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה, יאסף שלא בזמנו! ברתיה מאי היא? הויא ליה ברתא בעלת יופי. יומא חד חזיא לההוא גברא דהויא כריא בהוצא וקא חזי לה. אמר לו, מאי האי? אמר ליה, רבי, אם ללוקחה לא זכיתי, לראותה לא אזכה? אמר לה, בתי, קא מצערת להו לברייתא; שובי לעפריך, ואל יכשלו ביך בני אדם! הויא ליה ההוא חמרא, כדהוו אגרי לה כל יומא, לאורתא הוו משדרי לה אגרה אגבה ואתיא לבי מרה, ואי טפו לה או בצרי לה, לא אתיא. יומא חד אינשו זוגא דסנדלי עלה, ולא אזלה עד דשקלונהו מינה והדר אזלה. אלעזר איש בירתא, כד הוו חזו ליה גבאי צדקה, הוו טשו מיניה, דכל מאי דהוה גביה יהיב להו. יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה. חזיוהו גבאי צדקה, טשו מיניה. אזל ורהט בתרייהו. אמר להו, אשבעתיכו; במאי עסקיתו? אמרו ליה, ביתום ויתומה. אמר להן, העבודה שהן קודמין לבתי! שקל כל דהוה בהדיה, ויהב להו. פש ליה חד זוזא, זבן ליה חיטי, ואסיק שדייה באכלבא. אתא דביתהו, אמרה לה לברתיה, מאי אייתי אבוך? אמרה לה, כל מה דאייתי, באכלבא שדיתיה. אתיא למיפתח בבא דאכלבא, חזת אכלבא דמליא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא, ולא מיפתח בבא מחיטי. אזלא ברתיה לבי מדרשא, אמרה ליה, בא וראה מה עשה לך אוהבך! אמר לה, העבודה! הרי הן הקדש עליך, ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל! ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא. בעי רחמי, ולא אתא מיטרא. אמר, כמה איכא משמואל הרמתי ליהודה בן גמליאל? אוי לו לדור שכן נתקע! אוי לו למי שעלתה בימיו כך! חלש דעתיה, ואתא מיטרא. דבי נשיאה גזר תעניתא, ולא אודעינהו לרבי יוחנן ולריש לקיש. לצפרא אודעינהו. אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן, הא לא קבילנא עלן מאורתא. אמר ליה, אנן בתרייהו גררינן. דבי נשיאה גזר תעניתא, ולא אתא מיטרא. תנא להו אושעיא זעירא דמן חברייא, (במדבר טו כד) 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה', משל לכלה שהיא בבית אביה, כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה, עיניה טרוטות כל גופה צריכה בדיקה. אתו עבדיה, ורמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה. אמרו (ליה) בני מאתיה, שבקיה, דהא נמי מצער לן; כיון דחזינן דכל מיליה לשום שמים, לא אמרי ליה מידי ושבקינן ליה, אתון נמי שבקוהו. רבי גזר תעניתא, ולא אתא מיטרא. נחית קמיה אילפא, ואמרי לה רבי אילפי, אמר 'משיב הרוח' ונשא זיקא, 'מוריד הגשם' ואתא מיטרא. אמר ליה, מאי עובדך? אמר ליה, דיירנא בקוסטא דחיקא דלית ביה חמרא לקידושא ואבדלתא, טרחנא ואתינא חמרא לקידושא ואבדלתא, ומפיקנא להו ידי חובתייהו. רב איקלע לההוא אתרא, גזר תעניתא, ולא אתא מיטרא. נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר 'משיב הרוח' ונשב זיקא, אמר 'מוריד הגשם' ואתא מיטרא. אמר ליה, מאי עובדך? אמר ליה, מיקרי דרדקי אנא, ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי, ואית לי פירא דכוורי, וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי וקרי. רב נחמן גזר תעניתא, בעא רחמי ולא אתא מיטרא. אמר, שקלוה לנחמן, חבוטו מן גודא לארעא! חלש דעתיה, ואתא מיטרא. רבה גזר תעניתא, בעי רחמי ולא אתא מיטרא. אמרו ליה, והא רב יהודה כי הוה גזר תעניתא אתא מיטרא? אמר להו, מאי אעביד? אי משום תנויי - אנן עדיפינן מינייהו, דבשני דרב יהודה כל תנויי עמוד ב בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין 'האשה שכובשת ירק בקדירה', ואמרי לה 'זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין', אמר, הויי' דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאנא אתי מיטרא, ואנן קא צווחינן כולי יומא וליכא דאשגח בן! אי משום עובדא - אי איכא דחזא מידי לימא, אבל מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה? רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו קא פרצי בריפתא, אמר, שמע מינה איכא שבעא בעלמא. יהיב עיניה, הוה כפנא. אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה, מר דשכיח קמיה, ניעשייה דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא. עשייה ונפק לשוקא, חזא כנופיא, אמר להו, מאי האי? אמרו ליה, אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן. אמר, שמע מינה כפנא בעלמא! אמר ליה לשמעיה, שלוף לי מסאניי! שלף ליה חד מסאנא, ואתא מיטרא. כי מטא למישלף אחרינא, אתא אליהו ואמר ליה, אמר הקדוש ברוך הוא, אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא! אמר רב מרי ברה דבת שמואל, אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא, חזאי למלאכי דאידמו למלחי, דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי, והוה קמחא דסמידא. אתו כולי עלמא למיזבן, אמר להו, מהא לא תיזבנון, דמעשה נסים הוא. למחר אתיין ארבי דחיטי דפרזינא. רבא איקלע להגרוניא, גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. [חסר בסוף הדף בגלל מגבלות מקום]