הרב אריה שפירא - 12 דרך השם | הכעס הרע ממה הוא נובע ואיך מתגברים עליו | בעבודת חודש אלול - תשפה

כעס לא הוגן והתמודדות איתו (דרך השם) - הרב אריה שפירא סיכום עיקרי השיעור: הרב אריה שפירא בשיעור זה עוסק בתיקון מידת הכעס, תוך התמקדות בהבנת שורשיו ובדרכים להתגבר עליו. הרב מסביר שרוב הכעס נובע מתסכול לא מוצדק, כלומר, כשאנחנו מפתחים ציפיות לא הוגנות מהסביבה ומתאכזבים כשהן לא מתממשות. במקום לראות זאת ככישלון של האחר, עלינו להבין שהכעס שלנו הוא תוצאה של חשיבה שגויה וציפיות לא מציאותיות. הרב מבהיר שבעבודת התיקון, במיוחד בחודש אלול, יש להתמקד בהבנה שאנחנו מקבלים תפקיד ואחריות, ולא זכויות על אחרים. הוא מביא כדוגמה את היחסים בין הורים לילדים, ומסביר כי תפקיד ההורים הוא לדאוג לילדים ולחנך אותם, ולא לצפות מהם שימלאו את רצונותיהם. הוא מנתח את ההבדל בין כעס מוצדק לכעס לא מוצדק, ומסביר כיצד יש להתנהל נכון כדי למנוע כעס מיותר וליצור יחסים בריאים יותר. נושאים וזמנים: 00:00 - 01:04 - הגדרת הכעס הרע: תסכול לא מוצדק הגדרת הכעס כתסכול הנובע מרצונות שלא מתקיימים. ההבדל בין תסכול מוצדק (פגיעה בכבוד או בממון) לתסכול לא מוצדק (ציפיות לא הוגנות). ציפיות לא הוגנות מהסביבה הן מקור לכעס. 01:04 - 04:14 - יחסים בין הורים לילדים: דוגמה לכעס לא הוגן התפיסה שגויה שהילד שייך להורה וצריך למלא את הוראותיו. הורים לא מקבלים זכויות על הילדים, אלא חובות כלפיהם. הציפייה הראשונית של הורה שילד יקשיב לו רק "כי אני אמרתי" היא טעות. ההורה צריך לקחת אחריות על חינוך הילד ולהביא אותו למצב של הקשבה, במקום לכעוס על כך שהוא אינו עושה זאת. ברגע שהאחריות מוטלת על ההורה, התסכול יהיה על חוסר הצלחתו לבצע את שליחותו, ולא על הילד. ניצול כוח לא הוגן על ילדים מוביל לכוחנות מצד הילדים כשיגדלו. 04:14 - 05:48 - תפקיד המורה וההורה: אחריות על הצבת גבולות גם למורה אין זכות לצפות שהתלמידים יקשיבו לו, אלא עליו להטיל גבולות הגיוניים. הטלת גבולות צריכה לבוא ממקום מקצועי ואחראי, לא ממקום של תסכול אישי. אכיפת החוקים צריכה להיות עניינית כדי שגם בני הבית ירגישו שהיא מוצדקת. 05:48 - 09:42 - כיבוד הורים והימנעות משימוש בדת ככלי כוחני מצוות כיבוד הורים היא חובה של הילד ולא זכות של ההורה, ולכן אין להשתמש בה ככלי להפעלת לחץ. שימוש בטיעונים דתיים (כגון "מה עם מצוות תפילה?") מתוך תסכול אישי מסוכן, כי הילד עלול לזהות שההורה משתמש בדת לצרכים אישיים. עזרה לילד צריכה להיות עניינית וללא ציפיות או אכזבות מצד ההורים. ילד הוא אחריות ולא זכות. ההורים קיבלו שליחות, ולא גידלו ילד כדי שיספק להם נחת. הבנת הסדר המחשבתי הזה היא עבודת חיים. 09:42 - 11:47 - התאמת הגישה לגיל הילד העקרון של כעס לא הוגן חל על מערכות יחסים רבות, כולל בין הורים וילדים בכל גיל. כשהילד בוגר, מותר להורה להעלב מחוצפה, כי יש צידוק לכעס. הכעס כלפי ילד קטן שאינו מקשיב שונה מהכעס כלפי ילד בוגר המאכזב את הוריו. יש להיזהר מלערב ציפיות ואכזבות אישיות גם ביחסים עם מתבגרים. 11:47 - 17:02 - שאלות ותשובות: איך ליישם זאת בפועל? שאלה: איך משכנעים ילד? תשובה: לא צריך לשכנע, אלא להטיל חובות הגיוניים ואפשריים לביצוע. הילד צריך לדעת מה תפקידו, והאכיפה צריכה להיות חכמה ומתאימה לגילו. שאלה: האם השימוש בביטוי "לא אומרים לאמא לא" נכון? תשובה: כן, כאשר ההורה באמת מטיל תפקידים הגיוניים ומוצדקים. יש היררכיה, אך היא צריכה להתבסס על סדר ולא על שרירותיות. שאלה: מה לגבי עזרה בלתי צפויה? תשובה: ניתן לבקש עזרה במקרה חירום ולהסביר את הסיבה, אך אין להשתמש בכך באופן קבוע. 17:02 - 23:35 - שאלות נוספות: התמודדות עם קושי, תרבות וסכסוכי ילדים שאלה: האם בסדר להטיל משימות שגורמות קושי לילדים? תשובה: "טוב לגבר כיסא עול מנעוריו". קושי הוא חלק מהחיים וצריך לחלק את ה"עול" בצורה הוגנת בין כולם. שאלה: איך מתמודדים עם תרבות המערב שהילד הוא המרכז? תשובה: אין ליפול בפח של התרבות המערבית. ההורים קיבלו תפקיד חשוב, אך אין זה אומר שהילד הוא המרכז. שאלה: האם כעס על ילד כי לא מילא את רצון ההורה מוצדק? תשובה: לא, ילד הוא לא עבד. מותר לכעוס אם הוא לא מילא את תפקידו, אך זהו כעס ענייני, "כעס הפנים", שנועד להראות לו את חומרת המעשה ולא פגיעה אישית. שאלה: איך מתמודדים עם מריבות בין ילדים? תשובה: במריבות ילדותיות, עדיף לתת להם להסתדר לבד. אם המריבה מסוכנת, יש להתערב ולהסביר באופן ענייני. 23:35 - 29:59 - יישום העיקרון במערכות יחסים אחרות יחסי ילדים והורים (מהכיוון ההפוך): גם לילדים אסור לפתח ציפיות לא הוגנות מהוריהם. זוגיות: מפתח לזוגיות טובה הוא יושר והגינות. יש להיזהר מציפיות לא הוגנות מבן או בת הזוג, ולבדוק תמיד אם הכעס מוצדק. הבדל בין תכונה למידה: אין לצפות מבן הזוג שישנה את תכונותיו הבסיסיות, אלא רק את מידותיו הרעות. איסור התערבות בנושאים דתיים: אין להשתמש בנושאי דת ככלי כוחני בזוגיות. הימנעות מניצול כוח: בכל מערכת יחסים, אסור לנצל את מוקד הכוח כדי להשיג את מבוקשך. מותר להיות אנושי, לבקש התחשבות ולהתנצל, אך אסור להטיל אימה או לדרוש דבר שאין עליו זכות. במקום לדרוש, יש לבקש בצורה ענווה.