מסכת תענית דף כה - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220396 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220366 תענית דף כה להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א משום כיסופא. הוה לה הך שיבבתא בישתא; אמרה, מכדי ידענא דלית להו ולא מידי, מאי כולי האי? אזלא וטרפא אבבא, איכספא ועיילא לאינדרונא. איתעביד לה ניסא, דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא מלא לישא. אמרה לה, פלניתא! פלניתא! אייתי מסא, דקא חריך לחמיך! אמרה לה, אף אנא להכי עיילי. תנא, אף היא להביא מרדה נכנסה, מפני שמלומדת בנסים. אמרה ליה דביתהו, עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי? אמר לה, מאי נעביד? בעי רחמי דניתבו לך מידי! בעא רחמי. יצתה כמין פיסת יד, ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא. (חזאי) בחלמא, עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא דאית ליה תלת כרעי, (ואת) אוכלת אפתורא דתרי כרעי. (אמרה ליה,) ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמחסר? אמרה ליה, ומאי נעביד? בעי רחמי דנשקלינהו מינך; בעי רחמי ושקלוהו. תנא, גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון, דגמירי, דמיהב יהבי, מישקל לא שקלי. חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא, אמר לה, בתי, למאי עציבת? אמרה ליה, כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת. אמר לה, בתי, מאי איכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק תנא היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה. ר' חנינא בן דוסא, הוו ליה הנך עיזי. אמרו ליה, קא מפסדן! אמר, אי קא מפסדן, ניכלינהו דובי; ואי לא, כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו. לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו. הוה ליה ההיא שיבבתא, דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי. אתיא לקמיה, אמרה ליה, בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי. אמר לה, מה שמך? אמרה ליה, איכו. אמר, איכו! נימטו כשוריך! תנא, הגיעו עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן, ויש אומרין סניפין עשאום. תניא, פלימו אומר, אני ראיתי אותו הבית, והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן, ואמרו לי, בית זה שקירה ר' חנינא בן דוסא בתפלתו. ור' חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים? והא עני הוי! ועוד אמרו חכמים אין מגדלין בהמה דקה בא"י? אמר רב פנחס, מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של ר' חנינא בן דוסא, ואמר לה, אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין והיו מצערין אותם, ומכרן וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו, בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע ר' חנינא, אמר לו, יש לך בהן סימן? אמר לו, הן. נתן לו סימן, ונטל את העזין. והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו. רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא. עבד מלתא, ולא הוה ליה מידי למטעם. שקל ברא דתומא ושדייה בפומיה. חלש לביה ונים. אזול רבנן לשיולי ביה, חזיוהו דקא בכי וחייך, ונפק צוציתא דנורא מאפותיה. כי אתער, אמרו ליה, מ"ט קבכית וחייכת? אמר להו, דהוה יתיב עמי הקב"ה, ואמרי ליה, עד מתי אצטער בהאי עלמא? ואמר לי, אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא, אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני? אמרי לקמיה, כולי האי ואפשר? אמרי ליה, דחיי טפי או דחיינא? א"ל, דחיית. אמרי לקמיה, א"כ לא בעינא. אמר לי, בהאי אגרא דאמרת לא בעינא, יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין כפרת ודיגלת, דמענגת בהו. אמרי לקמיה, האי ותו לא? אמר לי, ולחברך מאי יהיבנא? אמרי ליה, ואנא מגברא דלית ליה בעינא. מחיין באסקוטלא אפותאי, ואמר לי, אלעזר ברי, גירי בך גירי. ר' חמא בר חנינא גזר תעניתא, ולא אתא מיטרא. אמרו ליה, והא רבי יהושע בן לוי גזר תעניתא ואתי מיטרא? אמר להו, הא אנא, הא בר ליואי. אמרו ליה, דניתי וניכוין דעתין, איפשר דתברי ציבורא לבייהו דאתי מיטרא. בעון רחמי, ולא אתי מיטרא. אמר להו, ניחא לכו שיבא מטר בשבילנו? אמרו ליה, הן. אמר, רקיע! רקיע! כסי פניך! לא איכסי. אמר, כמה עזין פני רקיע! איכסי ואתא מיטרא. לוי גזר תעניתא, ולא אתא מיטרא. אמר לפניו, רבונו של עולם! עלית וישבת במרום, ואין אתה מרחם על בניך? אתא מיטרא ואיטלע. אמר רבי אלעזר, לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע, ומנו? לוי. והא גרמא ליה? והא לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע? הא והא גרמא ליה. רבי חייא בר לולייני, שמעינהו להנך ענני דקאמרי, ניתו וניתבי מיא בעמון ומואב. אמר לפניו, רבונו של עולם! כשנתת תורה לעמך ישראל, חזרת על כל אומות העולם ולא קיבלוה, ועכשיו אתה נותן להם מטר? שדו הכא! שדיוה אדוכתיהו. דרש רבי חייא בר לולייני, מאי דכתיב (תהילים צב יג) 'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה'; אם נאמר תמר, למה נאמר ארז, ואם נאמר ארז, למה נאמר תמר? אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז, הייתי אומר, מה תמר עמוד ב אין גזעו מחליף אף צדיק ח"ו אין גזעו מחליף, לכך נאמר ארז; אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר, מה ארז אין עושה פירות אף צדיק ח"ו אין עושה פירות, לכך נאמר תמר ונאמר ארז. וארז גזעו מחליף? והתניא, 'הלוקח אילן מחבירו לקוץ, מגביהו מן הקרקע טפח, וקוצץ בסדן השקמה שני טפחים, בבתולת השקמה שלשה טפחים, בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה, בדקלים ובארזים חופר למטה ומשריש, לפי שאין גזעו מחליף'? הכא במאי עסקינן, בשאר מיני ארזים, כדרבה בר הונא, דאמר רבה בר הונא, עשרה מיני ארזים הן, שנאמר (ישעיה מא יט) 'אתן במדבר ארז שיטה והדס' וגו'. ת"ר, מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור, ולא ירדו גשמים. באחרונה התחילו הצבור לצאת. אמר להם, תקנתם קברים לעצמכם? געו כל העם בבכיה, וירדו גשמים. שוב מעשה בר' אליעזר, שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות [חסר סוף הדף עקב מגבלות מקום]