מסכת בבא קמא דף מט - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 49]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263316 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263199 בבא קמא דף מט להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א א"כ משהאשה יולדת משבחת? אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל, ואם אין לה בעל - נותן ליורשיו. היתה שפחה ונשתחררה או גיורת - פטור: גמ'. טעמא דמתכוין לחבירו, הא מתכוין לאשה - משלם דמי ולדות, לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה, דאמר רב אדא בר אהבה, שוורים שנתכוונו לאשה - פטורים מדמי ולדות! אמר לך רב אדא בר אהבה, הוא הדין דאפי' נתכוונו לאשה - נמי פטורים מדמי ולדות, והא דקתני 'שור שהיה מתכוין לחבירו' - איידי דקא בעי למיתנא סיפא 'אדם שהיה מתכוין לחבירו', דהכי כתיב קרא, קתני רישא נמי 'שור שהיה מתכוין לחבירו'. אמר רב פפא, שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה - משלם דמי ולדות. מאי טעמא? חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק, דאמר קרא (בראשית כב ה) 'שבו לכם פה עם החמור' - עם הדומה לחמור: כיצד משלם דמי ולדות: דמי ולדות? שבח ולדות מיבעי ליה! הכי נמי קאמר, כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות? שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה: אמר רשב"ג א"כ משהאשה יולדת משבחת: מאי קאמר? אמר רבה, ה"ק, וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד? והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד! אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל. תניא נמי הכי, 'וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד? והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד! אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל'. רבא אמר, הכי קתני, וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום? אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין. תניא נמי הכי, 'אמר רשב"ג, וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום? אלא שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו, ושמין את הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין'. קשיא דרשב"ג אדרשב"ג? ל"ק, כאן במבכרת, כאן בשאינה מבכרת. ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל' מאי טעמא כדתנן 'ממשמע שנאמר (שמות כא כב) 'ויצאו ילדיה', איני יודע שהיא הרה? מה ת"ל 'הרה'? לומר לך שבח הריון לבעל'. ורשב"ג, האי 'הרה' מאי דריש ביה? מבעי ליה לכדתניא 'ר"א בן יעקב אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון'. אמר רב פפא, לא תימא כנגד בית הריון ממש, אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לולד, לאפוקי יד ורגל דלא: היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור: אמר רבה, לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר, דכיון דחבל בה בחיי הגר - זכה בהו גר, וכיון דמת הגר - זכה בהו מן הגר, אבל חבל בה לאחר מיתת הגר - זכיא לה איהי בגוייהו ומיחייב לשלומי לה לדידה. א"ר חסדא, מרי דיכי! אטו ולדות צררי נינהו וזכיא בהו? אלא איתיה לבעל - זכה ליה רחמנא, ליתיה לבעל – לא. מיתיבי, 'הכה את האשה ויצאו ילדיה - נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל, אין הבעל - נותן ליורשיו, אין האשה - נותן ליורשיה, היתה שפחה ונשתחררה או גיורת – זכה'! אמרי, ומי עדיפא ממתניתין דאוקימנא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר? הכא נמי שחבל בה בחיי הגר ומת הגר. ואיבעית אימא, לאחר מיתת הגר, עמוד ב ותני 'זכתה'. לימא כתנאי, 'בת ישראל שנשאת לגר ונתעברה ממנו וחבל בה בחיי הגר - נותן דמי ולדות לגר, לאחר מיתת הגר' - תני חדא חייב ותני חדא פטור. מאי לאו תנאי נינהו? לרבה ודאי תנאי היא. אלא לרב חסדא מי לימא תנאי היא? ל"ק, הא רבנן, הא רשב"ג. אי רשב"ג - מאי אריא לאחר מיתה? אפי' מחיים נמי אית לה פלגא! מחיים אית לה פלגא, לאחר מיתה – כוליה. ואיבעית אימא, הא והא רשב"ג, כאן בשבח ולדות, כאן בדמי ולדות. אמרי, משבח ולדות לישמע דמי ולדות, ומדרשב"ג לישמע לרבנן? אמרי, לא, שבח ולדות דשייכא ידה בגוייהו - זכיא בהו בכולהו, דמי ולדות דלא שייכא ידה בגוייהו - לא זכיא בהו כלל: בעי מיניה רב ייבא סבא מר"נ, המחזיק בשטרותיו של גר מהו? מאן דמחזיק בשטרא אדעתיה דארעא הוא דמחזיק ובארעא הא לא אחזיק, ושטרא נמי לא קנה דלאו דעתיה אשטרא, או דלמא דעתיה נמי אשטרא? א"ל, עני מורי, וכי לצור ע"פ צלוחיתו הוא צריך? א"ל, לצור ולצור. אמר רבה, משכונו של ישראל ביד גר ומת הגר, ובא ישראל אחר והחזיק בו - מוציאין אותו מידו. מ"ט? כיון דמית ליה גר - פקע ליה שעבודיה. משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר, ובא ישראל אחר והחזיק בו - זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר. ואמאי? תקני ליה חצירו, דהאמר רבי יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו? אמרי, הכא במאי עסקינן? דליתיה. כל היכא דאיתא לדידיה, דאי בעי מקני [מצי] קני - קניא ליה [נמי] חצירו, כל היכא דליתיה לדידיה, דאי בעי הוא למיקני לא מצי קני - חצירו נמי לא קניא. והלכתא, דליתיה בחצירו, דלא קנה: מתני'. החופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר, או ברה"ר ופתחו לרה"י, ברה"י ופתחו לרה"י אחר - חייב: גמ'. ת"ר, החופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר (, ברה"ר ופתחו לרה"י) – חייב, וזהו בור האמור בתורה, דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר, הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו - זהו בור האמור בתורה. אמר רבה, בבור ברה"ר כ"ע לא פליגי דמיחייב, מ"ט? אמר קרא (שמות כא לג) 'כי יפתח' 'וכי יכרה' - אם על פתיחה חייב, על כרייה לא כל שכן? אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו. לא נחלקו אלא