מסכת קידושין דף ל - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 30]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257479 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257398 קידושין דף ל להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. א"ל רבא לר' נתן בר אמי, אדידך על צוארי דבריך, משיתסר ועד עשרים ותרתי, ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים וארבעה. כתנאי, 'חנוך לנער על פי דרכו' - ר' יהודה ורבי נחמיה, חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין, וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה: עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה? אמר רב יהודה, אמר שמואל, כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות. מיתיבי 'למדו מקרא אין מלמדו משנה', ואמר רבא, מקרא זו תורה? כזבולון בן דן ולא כזבולון בן דן; כזבולון בן דן - שלמדו אבי אביו, ולא כזבולון בן דן - דאילו התם מקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות, ואילו הכא מקרא לבד. ואבי אביו מי מיחייב? והתניא ''ולמדתם אותם את בניכם' - ולא בני בניכם, ומה אני מקיים 'והודעתם לבניך ולבני בניך' ? לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות'? הוא דאמר כי האי תנא דתניא, ''ולמדתם אותם את בניכם' - אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין? ת"ל 'והודעתם לבניך ולבני בניך', א"כ מה ת"ל 'בניכם'? בניכם ולא בנותיכם'. אמר ריב"ל, כל המלמד את בן בנו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר 'והודעתם לבניך ולבני בניך' וסמיך ליה 'יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב'. רבי חייא בר אבא אשכחיה לריב"ל דשדי דיסנא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא. א"ל, מאי כולי האי? א"ל, מי זוטר מאי דכתיב 'והודעתם לבניך' וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב'? מכאן ואילך רבי חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה. רבה בר רב הונא לא טעים אומצא עד דמייתי לינוקא לבית מדרשא. אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא, מאי דכתיב (דברים ו ז) 'ושננתם לבניך'? אל תקרי 'ושננתם' אלא 'ושלשתם' - לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי? לא צריכא ליומי. לפיכך נקראו ראשונים סופרים - שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים, וא"ו ד'גחון' חציין של אותיות של ס"ת, 'דרש דרש' חציין של תיבות, 'והתגלח' של פסוקים, (תהילים פ יד) 'יכרסמנה חזיר מיער' - עי"ן דיער חציין של תהלים, 'והוא רחום יכפר עון' חציו דפסוקים. בעי רב יוסף, וא"ו ד'גחון' מהאי גיסא או מהאי גיסא? א"ל, ניתי ס"ת ואימנינהו; מי לא אמר רבה בר בר חנה לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום? א"ל, אינהו בקיאי בחסירות ויתרות, אנן לא בקיאינן. בעי רב יוסף, 'והתגלח' מהאי גיסא או מהאי גיסא? א"ל אביי, פסוקי מיהא ליתו לימנוי'? בפסוקי נמי לא בקיאינן, דכי אתא רב אחא בר אדא, אמר, במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי 'ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן'. תנו רבנן, חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ס"ת, יתר עליו תהלים שמונה, חסר ממנו דברי הימים שמונה. תנו רבנן, 'ושננתם' - שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר עמוד ב 'אמור לחכמה אחותי את' וגו', ואומר (משלי ז ג) 'קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך', ואומר 'כחצים ביד גבור כן בני הנעורים', ואומר 'חצי גבור שנונים', ואומר (תהילים מה ו) 'חציך שנונים עמים תחתיך יפלו', ואומר (תהילים קכז ה) 'אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער מאי את אויבים בשער'. אמר רבי חייא בר אבא, אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד - נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר (במדבר כא יד) 'את והב בסופה' - אל תקרי 'בסופה' אלא 'בסופה': ת"ר (דברים יא יח) 'ושמתם' - סם תם, נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו, בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך - אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה - הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין! ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד ז) 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקין בתורה - אתם נמסרים בידו, שנא' 'לפתח חטאת רובץ', ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר 'ואליך תשוקתו', ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר 'ואתה תמשל בו'. ת"ר, קשה יצר הרע - שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר (בראשית ח כא) 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'. אמר רב יצחק, יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר (בראשית ו ה) 'רק רע כל היום'. ואמר ר"ש בן לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר (תהילים לז לב) 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו', ואלמלא הקב"ה עוזרו - אין יכול לו, שנאמר 'אלהים לא יעזבנו בידו'. תנא דבי ר' ישמעאל, בני, אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש; אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיה כג כט) 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע', אם אבן הוא נימוח, שנאמר (ישעיה נה א) 'הוי כל צמא לכו למים', ואומר (איוב יד יט) 'אבנים שחקו מים': להשיאו אשה: מנלן? דכתיב (ירמיה כט ו) 'קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים'. בשלמא בנו בידו, אלא בתו בידו היא? הכי קאמר להו, ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה - כי היכי דקפצו עלה אינשי: ללמדו אומנות: מנלן? אמר חזקיה, דאמר קרא (קהלת ט ט) 'ראה חיים עם אשה אשר אהבת'; אם אשה ממש היא - כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות, אם תורה היא - כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות: [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]