מסכת יבמות דף קי - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228823 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228702 יבמות דף קי להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מאי לאו דלא בעל? לא דבעל. אי דבעל, מאי טעמא דשמואל? קסבר כל הבועל על דעת קדושין הראשונים הוא בועל. והא פליגי בה חדא זימנא, דאיתמר, קדשה על תנאי וכנסה סתם, רב אמר צריכה הימנו גט, ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט; רב אמר צריכה הימנו גט - כיון דנסבה אחולי אחליה לתנאיה, ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט - כל הבועל על דעת קדושין הראשונים הוא בועל? צריכא, דאי איתמר ההיא - בההיא קאמר רב משום דאיכא תנאה וכיון דבעל אחליה לתנאיה, אבל בהא אימא מודה ליה לשמואל; ואי איתמר בהא - בהך קאמר שמואל, אבל בהך אימא מודה ליה לרב, צריכא. ומי אמר רב כי בעל אין אי לא בעל לא? והא ההיא עובדא דהוה בנרש, ואיקדישה כשהיא קטנה וגדלה ואותביה אבי כורסייא ואתא אחרינא וחטפה מיניה, ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם, ולא הצריכוה גיטא מבתרא? אמר רב פפא, בנרש מינסב נסיבי והדר מותבי אבי כורסייא. רב אשי אמר, הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה. אמר ליה רבינא לרב אשי, תינח דקדיש בכספא; קדיש בביאה מאי? שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. אמר רב יהודה, אמר שמואל, הלכה כרבי אליעזר. וכן אמר רבי אלעזר, הלכה כרבי אליעזר: מתני'. מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת - ביאתה או חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה. וכן שתי חרשות. קטנה וחרשת - אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. פקחת וחרשת - ביאת הפקחת פוטרת החרשת, ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת. גדולה וקטנה - ביאת הגדולה פוטרת הקטנה, ואין ביאת הקטנה פוטרת הגדולה: גמ'. וחרשת בת חליצה היא? והתנן 'חרש שנחלץ וחרשת שחלצה וחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה'? אמר רב גידל, אמר רב, אביאה. רבא אמר, אפילו תימא אחליצה, כאן בחרשת מעיקרא, כאן בפקחת ואח"כ נתחרשה; חרשת מעיקרא - כי היכי דעל הכי נפק, פקחת ואחר כך נתחרשה – לא, דמעכבא בה קרייה. איתיביה אביי, וחרשת מעיקרא בת חליצה היא? והתנן 'שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת; מת חרש בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא יוציא, מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת? כונס, ואינו מוציא לעולם', מאי לאו בחרשת מעיקרא, וקתני כונס – אין, עמוד ב חולץ – לא? לא, בפקחת ואחר כך נתחרשה. תא שמע, 'שני אחין פקחין נשואין שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת; מת פקח בעל החרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רוצה להוציא יוציא, מת פקח בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל חרשת? או חולץ או מייבם', מאי לאו מדהוא פקח מעיקרא, היא נמי חרשת מעיקרא, וקתני כונס – אין, חולץ – לא? מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא. איתיביה, 'שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, מת חרש בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה, מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם', וכי תימא ה"נ בפקח ואחר כך נתחרש, מי מצי מפיק? והתנן 'נתחרשה – יוציא, נשתטית - לא יוציא, נתחרש הוא או נשתטה - לא יוציא עולמית'? אלא לאו בחרש מעיקרא, ומדהוא חרש מעיקרא היא נמי חרשת מעיקרא, ומדאחיות חרשות מעיקרא נכריות נמי חרשות מעיקרא, ותנן גבי נכריות כונס – אין, חולץ – לא? אישתיק. כי אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל, מ"ט תותביה מהא, דיכול לשנויי לך, אחיות - חרשות מעיקרא, נכריות - פקחות ואח"כ נתחרשו! אלא איבעי לך לאותביה מהא, 'שני אחין חרשין נשואין שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד פקח ואחד חרש - הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום, ואם היו נכריות – יכנוסו, ואם רצו להוציא – יוציאו', היכי דמי? אילימא בפקחים ולבסוף נתחרשו, מי מצי מפקי? והתנן 'נשתטית - לא יוציא, נתחרש הוא או נשתטה - לא יוציא עולמית'! אלא לאו אחרשין מעיקרא, ומדהן חרשין מעיקרא אינהו נמי חרשות מעיקרא, וקתני 'אם היו נכריות יכנוסו'; יכנוסו – אין, יחלצו – לא? תיובתא דרבה תיובתא: קטנה וחרשת וכו': אמר רב נחמן, אשכחתיה לרב אדא בר אהבה ולרב חנא חתניה דיתבי וקמקוו אקוותא בשוקא דפומבדיתא, ואמרי, הא דתנן 'קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה', הני מילי דנפלה ליה מאחיו פקח, דלא ידעינן אי בקטנה ניחא ליה אי בחרשת ניחא ליה; אי בקטנה ניחא ליה - דאתיא לכלל דיעה, אי בחרשת ניחא - דגדולה היא ובת ביאה היא, אבל נפלה מאחיו חרש, ודאי בחרשת ניחא ליה דבת ביאה היא ובת מיניה היא. ואמינא להו אנא, אפילו נפלה ליה מאחיו חרש נמי מספקא ליה. כיצד תקנתן? אמר רב חסדא, אמר רב, כונס החרשת ומוציאה בגט, וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ. אמר רב חסדא, ש"מ קסבר רב חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה, דאי ס"ד חרשת קנויה ואינה קנויה קטנה קנויה ומשויירת, חרשת אמאי כונס ומוציאה בגט?