מצמרר ! הרב חיים קנייבסקי עבד שנה וחצי על שו"ת הרי"ף והכל ירד לטמיון באוניה שטבעה בים ולא נשאר כלום

צפו: כשהעבודה של מרן הגר"ח שליט"א טבעה בים
בשיחה עם עורך ספריו תלמידו ומקורבו הגדול הרה"ג ר' אורי טיגר, מספר מרן על המקרה
בשיחה עם מגיה ספריו, הר' אורי טיגר, סיפר הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, מעשה שלא התפרסם בציבור שאירע עימו לפני עשרות שנים. מרן שליט"א סיפר, כי לפני עשרות שנים, הוציא הרב דב צבי רוטשטיין לאור את "שו"ת הרי"ף". לפני הוצאת הספר לאור ביקש מהגאון הרב חיים קנייבסקי והגאון רבי בערל ויינטרויב שיגיהו את הספר.

לאחר שנה וחצי – שנתיים כשסיימו את העבודה, התבקשו לשלוח בחזרה את הדפים שעברו הגהה לאמריקה לרב רוטשטיין, דרך האוניה. הם אכן שלחו את הדפים, אך למרבה הצער האוניה טבעה, והעבודה היקרה ירדה לטמיון.

ציין מרן הגר"ח, שלמרות זאת שילם להם הרב רוטשטיין על העבודה. ולשאלת הר' טיגר האם היה מוכרח לשלם להם אמר מרן הגר"ח: "בוודאי, שהרי אנחנו עשינו את המוטל עלינו, והוא ציוה עלינו לשלוח לו את הדפים דרך הים בספינה". והוסיף הרב שלמרבה הכאב, לא נותר כל עותק מהדפים שטבעו.
מצמרר ! הרב חיים קנייבסקי עבד שנה וחצי על שו"ת הרי"ף והכל ירד לטמיון באוניה שטבעה בים ולא נשאר כלום
אהבתם את הסרטון - תעשו לייק
לחץ על הרשמה למינוי כדי להתעדכן על סרטונים חדשים ומעניינים - ההרשמה בחינם
תכתבו תגובה מה דעתכם על הסרטון.
You liked the video - Like
Click Subscribe to Subscribe to stay up to date on new and interesting videos - Free Registration
Write a comment What you think of the video.
שו"ת הרי"ף/רבינו יצחק אלפאסי זצ"ל
תשובותיו המודפסות של הרי"ף
הרב דב צבי רוטשטיין (י"ח בכסלו תרצ"א, 8 בדצמבר 1930 - תש"ס, 2000) היה תלמיד חכם ליטאי, מחבר ספרים, חוקר ועורך תורני.

נולד בירושלים לאברהם יצחק רוטשטיין, ראש בית היתומים דיסקין, ולאלטה ברכה, בת חזקיהו יוסף קרלנשטיין ממקורבי החזון איש, ונקרא על שם סבו הרב דב צבי קרלנשטיין שכיהן כאב בית דין בירושלים. מצעירותו נחשב עילוי. בגיל עשר פרסם בביטאון תורני סדרת הערות על פרק "השותפין" שבמסכת בבא בתרא. בגיל 12 זכה בפרס לאחר שנבחן על שלוש הבבות (מסכת בבא קמא, מסכת בבא מציעא ומסכת בבא בתרא) על פה. בשנה זו נכנס ללמוד בישיבת פוניבז', שם זכה לקרבה מראשי הישיבה. היה מקורב לחזון איש ולרב מבריסק, וניהל עמם חליפת מכתבים

בשנת תש"י (1950), בגיל 20, נשא את דבורה שקול, בתו של הרב ישראל יצחק שקול. לאחר נישואיו התגורר בשכונת זכרון מאיר בבני ברק ולימד בישיבת תפארת ציון שלוש שנים. עמד בראש ישיבת נחלים ולאחר מכן עמד במשך מספר שנים בראשות ישיבה בעיר רמלה.

בשנות השבעים נישא בשנית לשרה לאה והתגורר בניו יורק, שם עמד בראש מכון צבי למורשת גדולי ישראל. במסגרת המכון עסק בעריכת הספר "שיטה מקובצת" למסכת בבא קמא. גולת הכותרת של עריכותיו התורניות היא הוצאתן של שו"ת הרי"ף, עליה קיבל את הסכמותיהם של הרב יוסף דב סולוביצ'יק מבוסטון והרב יוסף קאפח.

בשנות השמונים שב לישראל והתגורר בירושלים. הוא המשיך במחקריו התורניים ואיגד סביבו קבוצת תלמידים שדבקו בשיטתו המחשבתית והתורנית. בשנות ה-90 הסתופפה סביבו קבוצת בעלי תשובה, ובהם איקא ישראלי שהיה שכנו, הסופר אמנון אריאלי, המשורר יוסף עוזר, הפסל דני כץ והמשורר והמתרגם משה הנעמי. הוא מסר להם שיעורים תורניים משולבים בנושאי הגות ומחשבה.

הרב רוטשטיין היה ידען ובקי בתחומים תורניים רבים ועסק גם בהגות ופילוסופיה כללית. הוא ניהל חליפת מכתבים עם דוד בן-גוריון בנושאים פילוסופיים והשקפתיים היה בקי בכתבים נוצריים לצורך ויכוחיו עם ספרני הוותיקן.

רוב מחקריו נשארו בכתב יד ולא יצאו לאור. אחת ההשערות לסיבה לכך היא משום שבאופיו הדקדקני ובחתירתו לשלמות ראה את יצירותיו כטיוטה בלבד. בין השאר חיבר בשנות ה-60 את הספר הלכות שביעית, אך הוא לא פורסם מעולם[3]. כמו כן ערך הגהות על הרמב"ם מכתבי יד קדמונים, אך לא פרסמן. גם חיבורו המקיף "מידת סדום" לא נדפס כספר אלא הופיע בצילום של הדפסת מכונת כתיבה ('סטנסיל').

מלבד עיסוקו התורני והמחקרי עסק גם בציור ובתחריטי עץ ובבניית כלי מוזיקה המדמים את כלי המוזיקה במקדש.

מפרסומיו
מהדיר, שאלות ותשובות הרי"ף, על פי כתב יד קופנהגן, בתוספת הערות ובירורים, ניו יורק תשל"ה

הגאון רבי בערל וינטרויב זצ"ל היה חברו הקרוב של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א. זו היתה ידידות נפש ביניהם. חברותא במשך שבעים ושתיים שנה! הרבנית בת שבע קניבסקי היתה אומרת: "לחיים יש שתי אחיות ואח אחד!" ללמד על הקשר האמיץ שהיה ביניהם, נציין כי ביארצייט של רבי בערל, רבנו שר התורה אומר קדיש עליו, אף שיש לו בנים שליט"א.

הנוהג ביניהם היה, שמעט לפני השקיעה בצאת השבת, רבי חיים היה עולה לביתו של רבי בערל, שהיה אוכל באותה עת סעודה שלישית. רבי בערל בירך ברכת המזון והם היו הולכים ומטיילים ברחוב מסביב ללדרמן, עד זמן תפילת ערבית. אף אחד לא היה ניגש לשמוע מה הם משוחחים. לעיתים רחוקות היו שתפסו הזדמנות זו באמצע הדרך וניגשו לשאול את רבי חיים.

כאשר רבי בערל חלה, הם הפסיקו ללמוד חברותא והפסיקו גם קביעות זו. כעבור שנה, בפעם הראשונה לאחר שהבריא ויצאו לטייל, עצר אותם תלמיד חכם גדול והצטרף עימם, הציע לפניהם את חידושיו. סיפר הבן שליט"א: "במוצאי שבת אמרתי לאבי זצ"ל: אנשים לא מבינים! שני חברים הכי טובים, תקופה כה ארוכה לא טיילו, ופעם ראשונה נפגש עם חברו הקרוב ביותר… למה הוא ניגש אליכם? אולי אתה רוצה לדבר אתו דברים אישיים?!…

אך אבי הגיב כשחיוך על פניו: "שליימה, למה לא לעשות את החסד הזה עם היהודי הזה? הוא למד ועמל כל השבוע, ורוצה להגיד את שעמל עליו!".

"ביום ראשון היה אבי צריך לעבור בדיקה חשובה – ביקורת על כל הגוף, אסור לזוז בכל משך הבדיקה. לאחר שלשת רבעי שעה הוציאוהו. ואז הוא אמר לי: 'שליימה, אתה רואה שכדאי לעשות חסד עם בני אדם? בזכות זה שהיהודי הציע את דבריו בהלכות זרעים, במשך הבדיקה חשבתי על דבריו, זה עזר לי שלא לזוז!".