מסכת כתובות דף מח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 48]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232922 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233033 כתובות דף מח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א רבי אליעזר בן יעקב אומר, 'שארה כסותה' - לפום שארה תן כסותה, שלא יתן לה לא של ילדה לזקינה ולא של זקינה לילדה; 'כסותה ועונתה' - לפום עונתה תן כסותה, שלא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים': תני רב יוסף, ''שארה' - זו קרוב בשר, שלא ינהג בה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן'. מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא, האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה - יוציא ונותן כתובה: רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל וכו': מכלל דת"ק סבר הני לא; היכי דמי? אי דאורחה - מ"ט דת"ק דאמר לא? ואי דלאו אורחה - מ"ט דר"י? לא צריכא כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה, ת"ק סבר - כי אמרינן עולה עמו ואינה יורדת עמו הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא, ורבי יהודה סבר - אפילו לאחר מיתה. אמר רב חסדא, אמר מר עוקבא, הלכה כרבי יהודה. ואמר רב חסדא, אמר מר עוקבא, מי שנשתטה - בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר. א"ל רבינא לרב אשי, מ"ש מהא דתניא 'מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות - בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר'? א"ל, ולא שאני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת? מאי דבר אחר? רב חסדא אמר, זה תכשיט. רב יוסף אמר, צדקה. מ"ד תכשיט - כ"ש צדקה, מ"ד צדקה - אבל תכשיט יהבינן לה, דלא ניחא ליה דתינוול. אמר רב חייא בר אבין, אמר רב הונא, מי שהלך למדינת הים ומתה אשתו - ב"ד יורדין לנכסיו וקוברין אותה לפי כבודו. לפי כבודו ולא לפי כבודה? אימא אף לפי כבודו; הא קמ"ל, עולה עמו ואינה יורדת עמו, ואפילו לאחר מיתה. אמר רב מתנה, האומר אם מתה לא תקברוה מנכסיו - שומעין לו. מ"ש כי אמר, דנפלי נכסי קמי יתמי, כי לא אמר נמי - נכסי קמי יתמי רמו! אלא האומר אם מת הוא לא תקברוהו מנכסיו - אין שומעין לו, לאו כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור: מתני'. לעולם היא ברשות האב, עד שתכנס עמוד ב לרשות הבעל לנשואין. מסר האב לשלוחי הבעל - הרי היא ברשות הבעל. הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל - הרי היא ברשות האב. מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל - הרי היא ברשות הבעל: גמ'. מאי 'לעולם'? לאפוקי ממשנה ראשונה, דתנן 'הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה', קמ"ל לעולם: מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל וכו': אמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה, ורב אסי אמר אף לתרומה. איתיביה רב הונא לרב אסי, ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי, 'לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה'? אמר להו רב, לאו אמינא לכו לא תיזלו בתר איפכא? יכול לשנויי לכו מסירתה זו היא כניסתה לחופה. ושמואל אמר, לירושתה. ר"ל אמר, לכתובתה. כתובתה מאי היא? דאי מתה ירית לה? היינו דשמואל! אמר רבינא, לומר כתובתה מאחר מנה. רבי יוחנן ורבי חנינא דאמרי תרוייהו, מסירתה לכל אף לתרומה. מיתיבי, 'הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללין - אע"פ שכתובתה בבית בעלה מתה אביה יורשה, מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשום נישואין - אע"פ שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה, בד"א? לירושתה, אבל לתרומה - אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה'? תיובתא דכולהו תיובתא! הא גופא קשיא; אמרת 'נכנסה עמו ללין', טעמא דללין הא סתמא לשם נישואין, אימא סיפא 'נכנסה עמו לשם נישואין', הא סתמא ללין! אמר רב אשי, סתמי סתמי קתני; סתם חצר דידה ללין, סתם חצר דידיה לנשואין. תנא 'מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה - הרי זו בחנק'. מנה"מ? א"ר אמי בר חמא, אמר קרא, (דברים כב כא) 'לזנות בית אביה' - פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. ואימא פרט שנכנסה לחופה ולא נבעלה? אמר רבא, אמר לי אמי, חופה בהדיא כתיבא (דברים כב כג) 'כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש'; 'נערה' - ולא בוגרת, 'בתולה' - ולא בעולה, 'מאורשה' - ולא נשואה; מאי נשואה? אילימא נשואה ממש - היינו בתולה ולא בעולה! אלא לאו שנכנסה לחופה ולא נבעלה.