מסכת מועד קטן דף יא - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224491 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224463 מועד קטן דף יא להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ליריד של עכו"ם, ולוקחים בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן, מפני שהוא כמציל מידן'. רב שרא לחייא בר אשי למיגדל אוהרי בחולא דמועדא. מאי טעמא? מעשה הדיוט הוא. אבל איזלי – אסור. מאי טעמא? מעשה אומן הוא. רב יהודה שרא לאמי תנורא למיגדל תנורי, ולרב' בר עשבי למיגדל מהולתא. איני? והא תני רבה בר שמואל 'ושוין שאין גודלין תנור לכתחילה'? לא קשיא; כאן בימות החמה, כאן בימות הגשמים: מתני'. עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן. שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל, אבל לא במחלצים. הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו, מתקנן במועד, ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד. וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד - כובשן: גמ'. היכי דמי מעשה הדיוט? רב יוסף אמר, בהוצא ודפנא. במתניתא תנא, 'צר בצרור ואינו טח בטיט': שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה: השתא במעגילה אמרת שרי, ביד וברגל מיבעיא? הכי קאמר, שפין את הסדקין ומעגילין אותן כעין מעגילה ביד וברגל, אבל לא במחלצים: הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד: ורמינהי, 'עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים' כו'; 'עד ימיו' – אין, מכאן ואילך לא? לא קשיא; כאן בדנפחי, כאן בדנגרי. מתקיף לה רב חסדא, יאמרו קלא רבה אסיר, קלא זוטר שרי? אלא אמר רב חסדא, לא קשיא; הא במגלי, הא בחציני. רב פפא אמר, כאן קודם גזירה, כאן לאחר גזירה. רב אשי אמר, הא ר' יהודה, הא ר' יוסי, דאמר ר' יצחק בר אבדימי, מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד? דלא כר' יוסי. אמר רבינא, כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא בחולא דמועדא? כמאן כר' יוסי: כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן: בדיתא לבאי כוורי. אזיל כולי עלמא צוד אייתו כוורא. שרא להו רבא למימלח מינייהו. אמר ליה אביי, והא תנן 'כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן'? אמר ליה, כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו, ואי שביק להו פסדי, כפרקמטיא האבד דמי, ושרי. ואיכא דאמרי, שרי להו רבא מיצד מיזל אייתויי ומימלח. אמר ליה אביי, והא אנן 'כבשין שהוא יכול לאכול מהן כובשן' תנן? אמר ליה, הני נמי מיתאכלי אגב איצצא, כי הא דשמואל עבדו ליה שיתין איצצי ואכל. רבא איקלע לבי ריש גלותא, עבדי ליה שיתין איצצי ואכל. רב איקלע לבי רב שפיר, אייתו לקמייהו ההוא כוורא, תילתא בישולא, תילתא מילחא ותילתא טוויא. אמר רב, אמר לי אדא ציידא, כוורא סמוך למיסרחיה מעלי. ואמר רב, אמר לי אדא ציידא, כוורא - טווייא באחוה, אסוקיה באבוה, מיכלי בבריה, אשתי עליה אבוה. ואמר רב, אמר לי אדא ציידא, כוורא תחלי וחלבא - ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא. ואמר רב, אמר לי אדא ציידא, כוורא תחלי וחלבא, מיא ולא שיכרא, שיכרא ולא חמרא: עמוד ב פרק שני מי שהפך מתני'. מי שהפך את זיתיו, ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים, טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד, דברי ר' יהודה. רבי יוסי אומר, זולף וגומר וגף כדרכו: גמ'. פתח באבל וסיים במועד? אמר רב שישא בריה דרב אידי, זאת אומרת, דברים המותרין במועד אסורים בימי אבלו. רב אשי אמר, לא מיבעיא קאמר; לא מיבעיא בימי אבלו דמדרבנן הוא ושרי, אלא אפילו במועד, דאיסור מלאכה מדאורייתא, במקום פסידא שרו רבנן. תניא כוותיה דרב שישא בריה דרב אידי, 'אלו דברים העושין לאבל בימי אבלו, זיתיו הפוכין - טוענין לו, וכדו לגוף ופשתנו להעלות מן המשרה וצמרו להעלות מן היורה, ומרביצים שדהו משתגיע עונת המים שלו. ר' יהודה אומר, אף זורעין לו שדה ניר ושדה העומדת לפשתן. אמרו לו, אם לא תזרע בבכיר תזרע באפל, אם לא תזרע פשתן תזרע ממין אחר. רבן שמעון בן גמליאל אומר, זיתיו הפוכין ואין שם אומן אלא הוא, כדו לגוף ואין שם אומן אלא הוא, פשתנו להעלות מן המשרה וצמרו להעלות מן היורה ואין שם אומן אלא הוא, הרי זה יעשה בצינעא. יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל, אם היה אומן לרבים וספר ובלן לרבים, והגיע עת הרגל ואין שם אומן אלא הוא, הרי זה יעשה. האריסין והחכירין והקבלנין, הרי אלו יעשו אחרים בשבילן. החמרין הגמלין והספנין, הרי אלו לא יעשו, ואם היו מוחכרין או מושכרין אצל אחרים - הרי אלו יעשו. שכיר יום, אפילו בעיר אחרת לא יעשה. היתה מלאכת אחרים בידו, אע"פ שבקיבולת, לא יעשה'. 'אף על פי שבקיבולת', ולא מיבעיא שאינה קיבולת? אדרבה, קיבולת כדידיה דמי! אלא אימא 'בין קיבולת בין שאינה קיבולת, לא יעשה'. 'היתה מלאכתו ביד אחרים, בביתו לא יעשו, בבית אחר יעשו'. מריון בריה דרבין ומר בריה דרב אחא בריה דרבא, הוה להו ההוא גמלא דתורא בהדי הדדי; איתרעא ביה מילתא במר בריה דרב אחא בריה דרבא, ופסקיה לגמליה. אמר רב אשי, גברא רבה כמר בריה דרב אחא, עביד הכי? נהי דלפסידא דידיה לא חייש, אדאחרים לא חייש? והא תניא, 'אם היו מושכרין או מוחכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו'! והוא סבר אדם חשוב שאני.