הרב אריה שפירא - שיעור על עניין תקנת ימי החנוכה - תשפו

תקנת ימי חנוכה – חנוכה כמאבק יסודי במינות ובתפיסה היוונית תיאור השיעור בשיעור זה נפתח בירור יסודי על תקנת ימי החנוכה, מתוך שאלה עקרונית: מדוע חז"ל ייחסו לחנוכה חשיבות כה גדולה, עד שנר חנוכה קודם לקידוש היום, אף שקידוש הוא מצווה מן התורה, ותכליתו גילוי תכלית הבריאה – זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים. תמיהה זו מלווה את חז"ל ואת הלומדים בכל דור, ומחייבת הבנה עמוקה של מהות חנוכה ולא רק של נס פך השמן. הרב מבהיר כי כדי להבין את גודל חנוכה יש לעמוד על נקודת המעבר ההיסטורית שבה הוא נתקן: המעבר מעולם של נבואה לעולם ללא נבואה. תקופת אנשי כנסת הגדולה היא התקופה שבה מתמעטת הנבואה עד סיומה, והעולם נכנס למציאות חדשה של הסתר אלוקי. כל היהדות המוכרת לנו כיום – תפילה, ברכות, תקנות – היא תולדה של אותה הנהגה, שנועדה להעמיד את עם ישראל בעולם שאין בו עוד גילוי אלוקי ישיר. במסגרת זו מתוארת פעולתם הראשונה של אנשי כנסת הגדולה: ביטול יצר העבודה הזרה. כל עוד הייתה נבואה, יכל עם ישראל להתמודד עם יצר זה; אך לאחר שהנבואה עומדת להיעלם, הבינו שאין אפשרות להתמודד עם יצר כה עוצמתי ללא תמיכה אלוקית גלויה. ביטול יצר העבודה הזרה אפשר את הפסקת הנבואה, וכך נוצר עולם חדש – עולם של חוכמה ללא נבואה. דווקא בנקודה זו מתחילה סכנה חדשה: הופעת המינות. לא כפירה בוטה, אלא תפיסה הרואה את העולם כמציאות שלמה בפני עצמה, והתורה ככזו שבאה להשלים את העולם האנושי, ולא כגילוי אלוקי המחבר את העולם לנצח. הרב מראה שכבר בימי עזרא הסופר אנשי כנסת הגדולה זיהו את תחילת ההשפעה היוונית, ותקנו לומר בבית המקדש “מן העולם ועד העולם”, כנגד טענת המינים שאין אלא עולם אחד. תקנה זו באה לבסס את התפיסה שהעולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא, ולא תכלית בפני עצמה. בהמשך השיעור מתבארת המשנה הפותחת את מסכת אבות, הפותחת ב“כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא”, ומיד לאחר מכן מציינת את אנשי כנסת הגדולה ואת שלושת דבריהם: הוו מתונים בדין, העמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. שלוש קביעות אלו מוסברות כהתמודדות ישירה עם עולם חשוך, שבו דברי תורה עלולים להיתפס באופן חיצוני, אנושי ואף מסולף. במיוחד מתבאר עניין “הוו מתונים בדין” על רקע הסכנה שבפרשנות חיצונית של כתבי הקודש, כפי שעלה ביחס לספרי משלי, קהלת ושיר השירים. אנשי כנסת הגדולה וחזקיהו וסיעתו פעלו לשמר את קדושת הכתובים ולפרש אותם מתוך עומק אלוקי, ולא כמשלים אנושיים ריקים. מתוך כל אלו מתברר שחנוכה איננו זכר לנס מקומי בלבד, אלא חג שנועד לשמר את האור האלוקי בעולם של חושך, ולהעמיד לדורות את המאבק בתפיסה היוונית – גם כאשר היא חודרת אל תוך בית המדרש. משום כך פרסום נס חנוכה קודם לכל, והוא מבטא את עצם קיומה של תורה המחברת את העולם הזה אל הנצח.