מסכת סוטה דף יט - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [sota 19]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249419 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249466 סוטה דף יט להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א דכתיב 'זאת'; בשני אנשים ושני בועלין - דכולי עלמא לא פליגי דהאשה שותה ושונה, דכתיב 'תורת', כי פליגי באיש אחד ושני בועלין בשני אנשים ובועל אחד, ת"ק סבר – 'תורת' לרבויי כולהי, 'זאת' למעוטי איש אחד ובועל אחד, ורבנן בתראי סברי – 'זאת' למעוטי כולהי, 'תורת' לרבויי שני אנשים ושני בועלין, ור' יהודה – 'זאת' למעוטי תרתי, 'תורת' לרבות תרתי; 'זאת' למעוטי תרתי - איש אחד ובועל אחד איש אחד ושני בועלין, 'תורת' לרבויי תרתי - שני אנשים ובועל אחד שני אנשים ושני בועלין': פרק שלישי היה נוטל מתני'. היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית, ונותנה לתוך כלי שרת, ונותנה על ידה, וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה. הניף והגיש קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים. היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה ואח"כ היה משקה, שנאמר (במדבר ה כו) 'ואחר ישקה את האשה את המים'. אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה - כשרה: גמ'. אמר ליה רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה, לא תיתב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא, מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה? מנא לן? 'והניף' כתיב בה! בבעלים מנלן? אתיא 'יד' 'יד' משלמים, כתיב הכא (במדבר ה כה) 'ולקח הכהן מיד האשה', וכתיב התם (ויקרא ז ל) 'ידיו תביאנה', מה כאן כהן אף להלן כהן, ומה להלן בעלים אף כאן בעלים; הא כיצד? מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף: הניף והגיש קמץ וכו' היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה: הא אקרבה! הכי קאמר, סדר מנחות כיצד? הניף והגיש קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים, ובהשקאה גופה פליגי רבי שמעון ורבנן, דרבנן סברי משקה ואח"כ מקריב את מנחתה, ורבי שמעון סבר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה, שנאמר (במדבר ה כו) 'ואחר ישקה': ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה: עמוד ב ת"ר, 'והשקה', מה ת"ל? והלא כבר נאמר 'והשקה'! שאם נמחקה מגילה ואומרת איני שותה - מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה, דברי רבי עקיבא. ר"ש אומר, 'ואחר ישקה' מה ת"ל? והלא כבר נאמר 'והשקה'! אלא לאחר כל מעשים כולן האמורין למעלה, מגיד ג' דברים מעכבין בה, עד שלא קרב הקומץ ועד שלא נמחקה מגילה ועד שלא תקבל עליה שבועה. עד שלא קרב הקומץ - ר"ש לטעמיה דאמר מקריב את מנחתה ואח"כ משקה. עד שלא נמחקה מגילה - אלא מאי משקה לה? אמר רב אשי, לא נצרכה לשרישומו ניכר. עד שלא תקבל עליה שבועה - מישתא הוא דלא שתיא, הא מיכתב כתבי לה? והאמר רבא מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה לא עשה ולא כלום! כדי נסבה. במאי קמיפלגי? תלתא קראי כתיבי, 'והשקה' קמא, 'ואחר ישקה', 'והשקה' בתרא. רבנן סברי, 'והשקה' קמא - לגופו, שמשקה ואח"כ מקריב את מנחתה, 'ואחר ישקה' - מיבעי ליה לשרישומו ניכר, 'והשקה' בתרא - שאם נמחקה מגילה ואומרת איני שותה מערערין אותה ומשקה אותה בעל כרחה. ור"ש סבר, 'ואחר ישקה' – לגופו, שמקריב את מנחתה ואח"כ משקה, 'והשקה' קמא - שאם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה כשרה, 'והשקה' בתרא - שאם נמחקה מגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. ורבנן, בדיעבד לא פתח קרא. וסבר ר"ע משקין אותה בעל כרחה, והתניא 'רבי יהודה אומר כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה שאם נמחקה מגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ; אמר רבי עקיבא כלום אנו צריכין אלא לבודקה? והלא בדוקה ועומדת! אלא עד שלא קרב הקומץ יכולה לחזור בה, משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה'? וליטעמיך, תיקשי לך היא גופה – 'משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה', והלא בדוקה ועומדת! לא קשיא, הא דקהדרא בה מחמת רתיתא, והא דקהדרא בה מחמת בריותא, והכי קאמר, כל מחמת בריותא כלל כלל לא שתיא, מחמת רתיתא - עד שלא קרב הקומץ דאכתי לא אמחוק מגילה, אי נמי אמחוק מגילה דשלא כדין עביד כהנים דמחקי, מצי הדרא בה, משקרב הקומץ דבדין עביד כהנים דמחקי, לא מצי הדרא בה.