מסכת גיטין דף פב - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [gitin 82]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252446 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252534 גיטין דף פב להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א דקא מדלג ותני חד חד, שמע מינה. אמר אביי, שמע מינה, האי קרוב חתים אי בעי בין בתחילה בין באמצע בין בסוף - ממאי? מדלא קבע ליה מקום; ושמע מינה מכל תלתא מקיימינן ולא בעינן רצופין - דאי סלקא דעתך בעינן רצופין לקבע ליה מקום להאי קרוב בתחילה או באמצע או בסוף ולכשר ביה טובא. כי אתו לקמיה דרבי אמי, אמר ליה, צא והשלים עליו עבד מן השוק: פרק תשיעי המגרש מתני'. המגרש את אשתו ואמר לה 'הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני' - ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים. כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה 'הרי את מותרת לכל אדם'. כתבו בתוכו, אע"פ שחזר ומחקו - פסול: גמ'. איבעיא להו, האי 'אלא' חוץ הוא, או 'על מנת' הוא? חוץ הוא - ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר לה בגט, אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא, או דלמא על מנת הוא - ובע"מ הוא דפליג ר' אליעזר אדרבנן אבל בחוץ מודה דהא שייר לה בגט? אמר רבינא, ת"ש 'כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של עובדי כוכבים'; אי אמרת בשלמא חוץ הוא – שפיר, אלא אי אמרת על מנת הוא - על מנת דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים הוא דמיטמו בתי ישראל, הא מיטמו בתי עובדי כוכבים לא מטמאי בתי ישראל? ועוד בתי עובדי כוכבים מי מטמאי? והתניא '(ויקרא יד לד) 'ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם' - ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים'! אלא שמע מינה חוץ הוא, ש"מ. מתני' דלא כי האי תנא דתניא 'אמר ר' יוסי בר' יהודה, לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שאינה מגורשת; על מה נחלקו? על המגרש אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני, עמוד ב שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש, וחכמים אוסרים'. מאי טעמא דר"א? מידי דהוה אכל תנאי דעלמא. ורבנן? כל תנאי דעלמא לא שייר ליה בגט, הכא שייר לה בגט. ומתני' דאוקימנא בחוץ מאי טעמא דר"א? א"ר ינאי משום זקן אחד, אמר קרא (דברים כד ב) 'ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר' - אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת. ורבנן (אמרי טעמא דר"א)? האי 'איש' - לכל איש ואיש. ורבי יוחנן אמר, טעמא דר"א מהכא, (ויקרא כא ז) 'ואשה גרושה מאישה לא יקחו' - אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה, אלמא הוי גיטא. ורבנן? איסור כהונה שאני. בעי רבי אבא, בקידושין היאך? תיבעי לר"א תיבעי לרבנן; תיבעי לר"א - עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא אלא משום דכתיבי קראי, אבל התם קנין מעליא בעינן, או דלמא 'ויצאה והיתה'? תיבעי לרבנן - עד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא, אבל התם קנין כל דהו, או דלמא 'ויצאה והיתה'? לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה - בין לרבי אליעזר בין לרבנן בעינן 'ויצאה והיתה'. אמר אביי, אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא - בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם, מתיבמת ללוי, ואין אני קורא בה 'אשת שני מתים'; מאי טעמא? קידושי דראובן אהנו, קידושי דשמעון לא אהנו. ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה? כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם, דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא וקידושי דשמעון אהנו למיסרא אראובן. בעי אביי, אמר לה 'הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון', וחזר ואמר לה 'לראובן ושמעון', מהו? מי אמרינן מאי דאסר שרא, או דלמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר? אם תמצא לומר