מסכת גיטין דף לח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [gitin 38]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252402 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252490 גיטין דף לח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה; יכול לא יקנו זה את זה? 'יכול לא יקנו זה את זה'? האמרת 'לא הם קונים זה מזה! ה"ק, ולא הם קונים זה מזה לגופו; יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו? אמרת ק"ו, עובד כוכבים ישראל קונה, עובד כוכבים עובד כוכבים לא כ"ש? ואימא הני מילי בכספא, אבל בחזקה לא? אמר רב פפא, עמון ומואב טהרו בסיחון. אשכחן עובד כוכבים עובד כוכבים; עובד כוכבים ישראל מנלן? דכתיב (במדבר כא א) 'וישב ממנו שבי'. אמר רב שמן בר אבא, א"ר יוחנן, עבד שברח מבית האסורים - יצא לחירות, ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור. תנן 'רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד', ואמר רבה בר בר חנה אמר יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה; בשלמא לאביי - מוקי לה להאי לפני יאוש והאי לאחר יאוש, אלא לרבא דאמר לאחר יאוש, קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן? אמר לך רבא, טעמא מאי משום דחזקיה? בורח שאני - השתא לקטלא מסר נפשיה, אפולי אפיל נפשיה לגייסות? אמתיה דמר שמואל אשתבאי, פרקוה לשום אמהתא ושדרוה ליה. שלחו ליה, אנן כרשב"ג סבירא לן; את, אי נמי כרבנן סבירא לך - אנן לשום אמהתא פרקינן לה ניהלה! ואינהו סבור לפני יאוש הוה. ולא היא, לאחר יאוש הוה. ושמואל לא מיבעי' דאשתעבודי לא משתעבד בה, אלא גיטא דחירותא נמי לא אצרכה; שמואל לטעמיה, דאמר שמואל, המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שיחרור, שנאמר (שמות יב מד) 'וכל עבד איש מקנת כסף' - עבד איש ולא עבד אשה? אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו - קרוי עבד, שאין לו רשות לרבו עליו - אין קרוי עבד. אמתיה דרבי אבא בר זוטרא אישתבאי, פרקה ההוא תרמודאה לשום איתתא. שלחו ליה לדידיה, אי יאות עבדת - שדר לה גיטא דחירותא. היכי דמי? אי דמצו פרקי לה - למה לי גיטא דחירותא? אי דלא מצו פרקי לה - כי שדר לה גיטא דחירותא מאי הוי? לעולם דמצו פרקי לה, וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא חבורי מחברי אהדדי ופרקי לה. ואב"א, לעולם דלא מצו פרקי לה, וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא מיתזלא באפיה ומפריק לה. והאמר מר חביבה להן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן? הני מילי בצינעא, אבל בפרהסיא זילא בהו מילתא. ההיא אמתא דהות בפומבדיתא דהוו קא מעבדי בה אינשי איסורא. אמר אביי, אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה - הוה כייפנא ליה למרה וכתיב לה גיטא דחירותא. רבינא אמר, כי הא מודה רב יהודה, משום מילתא דאיסורא. ואביי, משום איסורא לא? האמר רב חנינא בר רב קטינא אמר ר' יצחק, מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין עמוד ב וכפו את רבה ועשאה בת חורין, ואמר רב נחמן בר יצחק מנהג הפקר נהגו בה? הכי השתא, התם לא לעבד חזיא ולא לבן חורין חזיא, הכא אפשר דמיחד לה לעבדיה ומנטר לה. גופא, אמר רב יהודה, אמר שמואל, כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר (ויקרא כה מו) 'לעולם בהם תעבודו'. מיתיבי, 'מעשה בר' אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה - ושחרר עבדו והשלימו לעשרה'? מצוה שאני: ת"ר, 'לעולם בהם תעבודו רשות' דברי רבי ישמעאל. ר"ע אומר, חובה. ודילמא ר"א סבר לה כמאן דאמר רשות? לא סלקא דעתך, דתניא בהדיא 'רבי אליעזר אומר חובה'. אמר רבה, בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון - דמפקי עבדייהו לחירותא, ודסיירי נכסייהו בשבתא, ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא. דא"ר חייא בר אבא, א"ר יוחנן, שתי משפחות היו בירושלים - אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת, ושתיהן נעקרו. אמר רבה, אמר רב, המקדיש עבדו - יצא לחירות, מאי טעמא? גופיה לא קדיש, 'לדמי' לא קאמר, דליהוי עם קדוש קאמר. ורב יוסף, אמר רב, המפקיר עבדו - יצא לחירות. מ"ד מקדיש - כ"ש מפקיר; מאן דאמר מפקיר - אבל מקדיש לא, דלמא 'לדמי' קאמר. איבעיא להו, צריך גט שיחרור או לא צריך? ת"ש, דאמר רב חייא בר אבין אמר רב, אחד זה ואחד זה יצא לחירות וצריך גט שחרור. אמר רבה, ומותבינן אשמעתין, 'המקדיש נכסיו והיו בהן עבדים - אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות, אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות; רבי אומר, אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו'? מתני' קא רמית עליה דרב? רב תנא הוא ופליג. ת"ש, '(ויקרא כז כח) 'אך כל חרם וגו' מאדם' - אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים'? הכא במאי עסקינן? דאמר 'לדמי'. אי הכי, אידך נמי דאמר 'לדמי'? א"ה 'אין הגזברים רשאין להוציאן לחירות' - גזברים מאי עבידתייהו? ותו, 'אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות' - אחרים מאי עבידתייהו? ותו, 'רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו', ואי 'לדמי' - מאי 'מפני שהוא כמוכרו לו'? תא שמע, 'המקדיש עבדו - עושה ואוכל, שלא הקדיש אלא דמיו'?