הרב אריה שפירא - 12 דרך השם | צרות עין וכבוד המדומה | תיקון המידות 4 - תשפה

להלן נקודות מסודרות מתוך השיעור תיקון המידות – צרות עין וכבוד המדומה (הרב אריה שפירא): א. צרות עין קנאה בריאה – לראות משהו טוב אצל הזולת ולרצות גם, בלי לקחת ממנו → אין בזה פסול. צרות עין פסולה – כשקשה לי לראות טוב אצל השני, בין אם יש לי ובין אם אין לי. הבדל עדין – אם טובת הזולת מדגישה לי את חסרוני → מותר להצטער, אך לא להצר עין בו. דוגמה: רחל אמנו, שרק אחרי שנולד ללאה בן – הרגישה את חסרונה. שורש הרוע – תחושה מוטעית ש"טובת השני נלקחה ממני". גישה נכונה: טובתו של השני לא נוגעת בי; כל אחד במסלולו. תיקון – להסיר כל שמץ של צרות עין. לא לצער מטובת הזולת. מעלה גבוהה יותר: לשמוח בשמחתו ("וראך ושמח בליבו"). ב. כבוד אמיתי וכבוד מדומה כבוד אמיתי – צורך נפשי בסיסי ובריא: להרגיש קיים. להיות מוערך. לקבל הכרה מהסביבה. חז"ל ביטלו מצוות מפני כבוד הבריות. ערכים המחייבים כבוד: כבוד הבריות (עצם היותו אדם). כבוד אב ואם, תלמיד חכם, מלך, כהן וכו' – ערך אלוקי. ביזוי או התעלמות → רצח רוחני. כבוד מדומה – מצב שבו הערך העצמי נמדד לפי סטנדרטים דמיוניים שהחברה קובעת. דוגמאות: רכוש, מותגים, מועדוני יוקרה, מוסדות יוקרתיים לילדים. תוצאה: שעבוד מתמשך, רדיפה אינסופית אחרי קריטריונים משתנים. זהו "עבד נרצה" – חיים שלא למען הערך האמיתי, אלא למען מראית עין. ג. הנזק בכבוד המדומה רוב חיי האדם נצרכים לעיתים אך ורק כדי לעמוד בסטנדרטים המדומים. הקרבת הילדים/משפחה לשם "כבוד חברתי". דוגמה: הורים הנלחמים להכניס ילד לישיבה מסוימת – גם אם זה לא מתאים לו. חיי עבדות לבנקים, חובות, משכנתאות – כדי להרגיש "שווה". סיכון גדול: בלבול בין מה שטוב באמת לבין מה שחברה קובעת. ד. דרכי התיקון להבחין בין כבוד אמיתי למדומה – אמיתי: הערך שניתן ע"י הקב"ה, התורה, והשכל הישר. מדומה: הערך שנקבע ע"י דמיונות החברה. חברה מתוקנת – לדבוק בחכמים ובבעלי שכל. אי אפשר לשרוד לבד מול הלחץ החברתי. סביבה מתוקנת נותנת גיבוי לאדם. עבודה אישית – לשבת עם עצמו, לבדוק: מה טוב לי באמת? מה טוב לילדיי? לתת לשכל לשלוט, לא ליצר ולא לחברה. אמונה – להבין שהטובה של השני לא נלקחה ממני. כל אחד מקבל את חלקו מאת השם. שלבים – מינימום: לא להצטער מטובת הזולת. תיקון: להסיר שמץ של צרות עין. מעלה: לשמוח בלב שלם בהצלחת הזולת.